כולם עוסקים במזג האוויר ובצדק. אנחנו במזרח התיכון איננו רגילים בכך. פעם-פעמיים בשנה יש לנו אירועי מזג אוויר חריגים ובזה נגמר הסיפור. אבל גם עם האירועים האלה צריך לדעת להתמודד ובוודאי לא כפי שהתרחש כאן בחורף שעבר.
מדהים שארה"ב למודת הסופות וההוריקנים מוציאה אזהרת מסע לאזרחיה שלא להגיע לישראל ולא בגלל מטחי טילים אלא בשל מזג האוויר. חזון אחרית הימים מבחינתנו שהצרות שלנו הן מזג אוויר ולא מלחמות. תמיד עדיפים שלג וגשם על פני דם של חיילים ואזרחים.
בתוך כל ההתעסקות הבלתי פוסקת במזג האוויר אסור לנו לשכוח את אלה שאין בידם האמצעים להתמודד עם הסופה הפוקדת אותנו. את אותם אנשים ערירים, זקנים וחסרי ישע שלא יודעים בדיוק מה פירושה של סופה כזאת העומדת להתרגש עלינו. הם אינם מסוגלים להיערך לכך ברכישת מזון וציוד חימום ראוי. סופה זה לא רק מפלסות, כבישים ומלח.
אני מקווה (אבל אני בספק) שהרשויות המקומיות יודעות למפות את האוכלוסייה הנזקקת כדי שמישהו יבקר אותה ויבדוק אם חסר להם משהו והאם הם בטוחים במקום שבו הם נמצאים. את הרשימות האלה צריך למסור לתלמידי התיכון ברחבי הארץ שהם יעשו מעשה של התנדבות וחסד ויבקרו את אלה שהמדינה שכחה מזמן. אני מאמין שיש בעם שלנו כוחות עצומים של התנדבות ונתינה ושצריך רק להגיד להם מה לעשות.
הייתי מצפה מראש הממשלה בראיון שלו אתמול לערוץ 2 שבמקום לדבר גבוהה גבוהה יירד אל העם, יהיה יותר חברתי ופחות בינלאומי. הוא כבר מזמן לא שגרירנו באו"ם. כנראה שדברים שרואים מקיסריה לא רואים מהשכונות שבהן מתגוררים החלשים שבינינו.
לצערי, יש בינינו אלפים ואולי רבבות שבימים ובעיקר בלילות סוערים כאלה אין להם מספיק מזון וגם לא אמצעי חימום. לזכותם של חובשי הכיפות והקהילות החרדיות יאמר שיש להם ערבות הדדית שחסרה מאוד לחילונים. הם מקיימים את כל ישראל ערבים זה לזה. ומה על האחרים? על השקופים שאינם שייכים ואין להם משפחה או שכן טוב?
