בימים האחרונים התעוררה סערה זוטא סביב מערכי השיעור האינפנטיליים שחיבר משרד החינוך כדי להנחיל את מורשתו של אריאל שרון לתלמידי הכיתות ד' עד ט'. כל פעולה מעוררת מחלוקת של האיש, החל מפעולת קיביה, דרך מלחמת לבנון הראשונה וטבח סברה ושתילה ועד לפרשיות השחיתות הלא מעטות שבהן היה מעורב, נמחקה מהרזומה העשיר של המנהיג המנוח, והוא מוצג כמנהיג ללא חת, רועה צאן ואיש משפחה למופת, כשהכל בנוי על ההספד המקושקש – עוד אחד לאוסף – של נשיא המדינה, שמעון פרס.
כדי שמורי מודיעין לא יפלו לבורות הרבים שמזמנים להם השיעורים המופרכים על שרון, ולאור העניין המועט של הציבור במותו של המנהיג הדגול (שבא לידי ביטוי ברייטינג לא מזהיר של ערוצי הטלוויזיה ובהרבה כסאות מיותמים בהלווייתו בגבעת הכלניות), אני מציע להפנות את תשומת הלב האזרחית של התלמידים למישהו קרוב יותר ללבם, גם הוא שר ביטחון כמו שרון, אבל בהווה. משה "בוגי" יעלון, תושב מודיעין-מכבים-רעות, אולי הדמות הציבורית הבולטת ביותר בעיר, הוא איש רב זכויות במדינת ישראל, אחרי שנים כלוחם, מפקד ורמטכ"ל. השבוע התפרסמו ב"ידיעות אחרונות" דברים שאמר יעלון על ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארצות הברית. יעלון, וזה לא חדש, אינו מאמין בתהליך השלום, וכפועל יוצא הוא כינה את שר החוץ והלוחם המהולל לשעבר בווייטנאם "משיחי", ואף הביע תקווה צינית כי יקבל כבר את פרס הנובל שלו ויעזוב אותנו בשקט. בכך הוא הביע את דעתם של רבים בהנהגה הישראלית, לפיה הדחיפה של קרי לשלום במזרח התיכון היא בגדר גחמה פרטית שלו, יוזמה עצמאית שאינה קשורה בדבר לדעותיו ולרצונותיו של הנשיא ברק אובמה. בתוך פחות יממה מפרסום הדברים, לאחר שספג גינויים קשים מהאמריקאים, נאלץ יעלון להתקפל ולהתנצל.
יעלון, בימים אחרים עם מנהיגים אחרים (צילום: משה מילנר, לע"מ)
יש כאן פוטנציאל עצום לחינוך בני הנוער במודיעין. אין כאן סתם "ערכים" ריקים מתוכן, כמו במקרה של מנהיג שנוי במחלוקת שהסתלק מעולמנו באופן מעשי לפני שבע שנים, כשמרבית תלמידי העיר עדיין לא עמדו על דעתם הפוליטית. יש כאן שיעור מעשי שיכול לתת לקח חשוב לחיים לכל אחד. מצד אחד, הילדים והנערים בעיר יכולים ללמוד שאסור להתעסק עם הבריון של בית הספר. אם מישהו גדול ממך בהרבה, אם הוא יכול למחוץ אותך באגרוף אחד, ובמיוחד אם משפחתו תומכת במשפחתך ומסייעת לה כלכלית – מוטב שלא תתעסק איתו. היה מודע למגבלותיך. הצנע לכת. אל תאמר מילים גבוהות שתתחרט עליהן בעתיד. ואם אתה כבר רוצה לפתוח את הפה, עשה זאת בדיסקרטיות. רק שהענק המפחיד לא ישמע. חישבו לעצמכם עד כמה יהיו שמחים הורי העיר לקבל חזרה הביתה בני נוער מלאי הורמונים, שלפתע מבינים את השלכות מעשיהם הנמהרים. אף אחד לא יעלה על הכביש כשהוא שתוי, איש לא יסתבך בקטטה, כולם יהיו מנומסים. הם יבינו שאם זה קרה לבוגי החזק והאמיץ, זה יכול לקרות לכולם.
ויש שיעור נוסף שאפשר להנחיל לתלמידים: בואו נניח שאתם רוצים מאוד לעזור למישהו – תלמיד שהסתבך, ילד שלא הולך לו בלימודים, מישהו שמתפרע. אתם עושים זאת רק כי אכפת לכם, ומכיוון שאתם מאמינים שזהו הדבר הטוב ביותר עבורו. ברור שאתם צודקים, אבל הוא ממאן להקשיב, מתנהג בכפיות טובה, לא מוכן להכין איתכם ביחד שיעורי בית ומסרב לידכם המושטת. עליכם להפנים, תלמידים יקרים, שזה לא יעבוד. לפעמים אנשים צריכים להבין על בשרם לאן מוביל אותם אופיים הבעייתי. הם יצטרכו ליפול לעוד כמה בורות כדי להיווכח שהם זקוקים לעזרה. ייתכן שזה יהיה מאוחר מדי עבורם, אבל זו כבר לא תהיה הבעיה שלכם. אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו. תשאלו את ג'ון קרי.
