לטעמי האישי, עמיר בניון הוא אחד הקולות הגדולים שקמו לנו. אחרי עידנים שבהם היתה הרוח המזרחית שבויה בידי תת קבוצות קיקיוניות שעלו לגדולה (כן, אני מתכוון לבכיינים הטורקים מחד ולשירי ה"כפיים" עם הטקסטים המגוחכים מאידך), אנו עדים בשנים האחרונות לרנסאנס ופריחה של העילית האמיתית שהגיעה מארצות ערב. לא אטריח אתכם כאן בפנינים כמו רביד כחלני, שי צברי והאחיות חיים, כי עמיר בניון – תושב מודיעין ותיק – הוא ענייננו היום.
בניון ניחן בגרון שהוא מתת אל. הסלסול הטבעי שלו כל כך יפה ומדוייק, שאי אפשר להסביר או ללמד אותו. הוסיפו לכך את הטאץ' המוזיקלי הפנימי של האמן הנפלא הזה, כמלחין, ותקבלו משהו של פעם בדור. ואם עוד לא השתכנעתם האזינו שוב ל"שלכת". בשבילי – השיר היפה ביותר שהולחן ובוצע בארץ בעשר השנים האחרונות.
את כל המתנות האלו אורז בניון יפה יפה ומשליך לאסלה. אין מילים אחרות לתאר את מה שעובר עליו מהרגע שהחליט להיות "פוליטי". השירים שהוא מוציא תחת ידו בהקשר זה נלעגים ומביישים אותו. מילא להיטפל ל"שמאלנים", אבל לשורר, להלחין ולזמר משהו נגד נשיא ארה"ב, זו באמת כבר תחתית החבית.
בניון הופך את עצמו מאמן נפלא לליצן החצר. במקום להמשיך את מהפיכת התרבות המזרחית האותנטית, ובאמת להחזיר עטרה ליושנה, הוא עושה למהפיכה הזו שירות דב. ובדרך גם מסתכן בקבורת הקריירה שלו עצמו. לכן אומר לו רק כך. עצור עכשיו. עמוד מלכת!
