אז מה היה לנו בחודשים האחרונים? היה השר סילבן שלום שהחשדות נגדו אינם מגיעים לכדי הגשת כתב אישום, היה לנו את ינון מגל שגם יצא פחות או יותר נקי מהחשדות נגדו והבוקר עם ישראל קם לחשדות נגד השחקן, משה איבגי.
לעניות דעתי אף אחד מהמוזכרים לעיל אינם נמנים על רשימת ל"ו צדיקים. אם הרשימה הייתה ל"ז יתכן שהיו משתחלים לרשימה… אינני טוען שהחשדות נגדם ונגד רבים אחרים מופרכים מיסודם. בהכירי את הזכר הישראלי המצוי יש לי יסוד סביר להניח שיש דברים בגו. שפה הייתה צביטה, ושם הייתה הערה סקסיסטית ואף מעשה מגונה בכוח או בחצי כוח.
אני יכול להבין את הנשים המוטרדות המסרבות להתלונן במשטרה ולעבור פעם נוספת חוויה לא מרנינה בלשון המעטה. חבל שלא ניתן להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם כל החשודים. בינתיים מה שקורה הוא מצב בלתי נסבל. מצד אחד גברים מטרידים נשים כפי שהיה מאז הסתובבו בגן העדן אדם וחווה אולם מצד שני, אלה מהגברים שרוצים להחמיא לנשים על מראה יפה, תספורת נאה ולבוש הולם מוצאים עצמם גוזרים על עצמם ויפאסנה מוחלטת בכל הקשור למילה שאינה במקומה או כזו העלולה להתפרש כתחילתה של הטרדה.
אני מודה שלעתים קרובות אני רוצה להחמיא לאישה באופן הנקי ביותר ואין לי ספק שזה היה משפר את הרגשתה והדימוי שלה בעיני עצמה אולם אני מוצא עצמי נמנע מכך. שמא… חלילה… פן… יתפרש הדבר כניסיון "להתחיל איתה". המציאות הנוכחית גורמת לכך שנשים הראויות למחמאה או מילה טובה מפסידות ביג טיים. הן הרי משקיעות כל כך הרבה משאבי נפש וכסף כדי להיראות טוב גם כדי לזכות במילה טובה מגבר. במגזר הנשי הן מסודרות בהחלט כי כל מפגש בין נשים מתחיל בערך במילים: "איך רזית! עשית משהו בשיער הוא נראה נהדר. איזו שמלה יפה וכו"
אני מודה שביחס שלי לנשים שהן לא אשתי והבת שלי אני מבולבל לחלוטין. יש לי תחושה שכך גם מרגישים רוב הגברים. חלקם אינם יודעים היכן עובר היום הגבול. אחרים לא מוכנים לקחת צ'אנס וסותמים את הפה ויש גם את אלה שחוצים את הגבול הלא ברור ומוצאים עצמם בצדק או שלא מוכפשים לעיני כל.
