תקראו לזה אינתיפאדה. תקראו לזה הסלמה. תקראו לזה מלחמת דת. תקראו לזה איך שאתם רוצים, כי לא מדובר כאן בתחרות ריאליטי שבה הזוכה בשם המוצלח של התקופה הנוראית הזו טס לסוף שבוע בפריז על חשבון ביבי ואבו מאזן.
המציאות היא שאנחנו שוב בתקופה לא טובה ואנו וילדינו מצווים להביט אחורה ולצדדים כל הזמן שמא האיש לידי הוא טרוריסט מנוול או שהנהג שמתקרב אליי מתכוון לתרגל "זינוק בעלייה" על הגוף שלי. ככה לא חיים במדינה נורמאלית. כך לא מתהלכים בלונדון וניו יורק.
רק לפני מספר חודשים רצנו למרחבים ממוגנים מפני טילים שנורו לעברנו ועכשיו אנחנו צריכים להתגונן מפני סכינים שלופות ומכוניות שדוהרות לעברנו.
המרחב הציבורי שלנו נפיץ מאין כמוהו. כל אמירה לא שקולה של נבחר ציבור או עלייה מופגנת להר הבית יכולה להבעיר כאן אש גדולה מאוד שתגרור על העולם המוסלמי על כל חלקיו. סוף מעשה במחשבה תחילה – הוא משפט המפתח לנבחרי הציבור שלנו ובמיוחד אלה שהפלטפורמה הימנית-קיצונית שלהם היא לחם חוקם. הם עלולים להוריד את התינוק עם המים ולקחת את כולנו למחוזות שאיש מאתינו אינו רוצה להגיע אליהם.
ואם אנחנו מדברים על חלקת האלוהים הקטנה שלנו – מודיעין. אזי אנחנו משלמים את מחיר המציאות הזו לדעתי יותר מכל מקום ישוב אחר. אנחנו שולחים הכי הרבה חיילים לצה"ל ולמילואים ולכן יש כאשר יש מבצע/מלחמה כמו צוק איתן אנחנו משלמים מחיר. כאשר מחפשים חייל לדקור יש סיכוי גבוה שהוא יהיה ממודיעין יותר מאשר הרוב המכריע של הישובים בארץ. למה? כי מודיעין היא העיר הכי מתגייסת.
את המחיר השבוע שילם סמל אלמוג שילוני שנרצח בידי מחבל כאשר המתין לרכבת בתל אביב. איבדנו את תחושת הביטחון ליד הבית. לעתים נדמה שהשאלה היחידה שנותרה היא ומי הבא בתור?
לא מגיע לנו שזו תהיה מציאות חיינו. שבכל ערב נעשה ספירת מלאי ונוודא שכל יקירנו חזרו הביתה בשלום.
