מזה שלושה שבועות פוקדת את אחת המשפחות במודיעין טרגדיה מרה. אבי המשפחה, אדם "נורמטיבי" שעבד כמורה להתעמלות ביישוב סמוך, נעצר בחשד שצילם את תלמידותיו במצבים אינטימיים, כמו גם נשים ונערות במודיעין, כולל שכנותיו. השבוע, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, חשכו עיני למראה הפרטים.
כמי שעוסק במקצוע שנים רבות כבר ראיתי "חשדות" שהתמוססו בבתי המשפט, סעיפי אישום שהתפוגגו וכיוצא באלה. למדתי גם לזהות את הפער שבין התחלת הסיפור לסופו וכמעט תמיד – למרות שקיימים פערים כאלה – מסתבר ש"אין עשן בלי אש". במקרה של המורה המקומי, שניצב כעת בפני עתיד שחור למדי, הופתעתי ממספר המקרים שבהם – לפי כתב האישום כמובן – הוא חזר על מעשיו. אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש יגדירו זאת כהפרעה פתולוגית. כזו שהאדם אינו יכול לשלוט בה והיא שולטת בו. המורה המדובר ישלם כנראה מחיר כבד על שלא זיהה את ההפרעה ולא טיפל בה, עד שהפכה עליו (ועל משפחתו) את העולם.
עמוקה וסבוכה היא נפש האדם. מלאה בורות, חסכים ומאוויים. כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם עם "חבילה" מסויימת ויודע שעליו לשים לעצמו סייגים, בוודאי כאשר מדובר בסיפוקים אישיים. זה נורמלי לרצות דברים ואף לדמיין אותם. זה לא בסדר להגשים את מה שאסור להגשים, את מה שפוגע באחרים ובסופו של דבר פוגע באדם עצמו.
הפסיכולוג יאמר גם שאנשים אוהבים ללכת "על הקצה", שיש כאלה ש"מבקשים להיתפס". אבל בעיר משפחות כמו מודיעין, מי שנופל מקצה הצוק גורר עימו גם את משפחתו וילדיו. עשו לעצמכם טובה – זו לא בושה לבקש עזרה, לפני שנופלים לתהום.
