אריאל שרון, שהלך מעימנו השבוע, מסמל יחד עם מנחם בגין את צחוקה האירוני של ההיסטוריה. שני המנהיגים האלה, ראשי הממשלה החזקים האלה, הצטיירו כל חייהם כאידאולוגים של הימין. בגין נמשח על-ידי ז'בוטינסקי בעצמו למלוך על בית"ר לדורותיה. שרון הקים את ה"ליכוד" ובמו ידיו הרים את מפעל ההתנחלויות לגבהים חדשים. כמה אירוני ששני אלה – יותר מכל מנהיג אחר – לבשו בעצם חולצה של "שלום עכשיו".
קשה להאמין נכון? נכון מאוד! ההדפס על החולצה אמנם מעט שקוף וסמוי מהעין, אבל הוא שם. ממש על גופם של שני המדינאים ש"שלום עכשיו" התמחתה בהפגנות נגדם.
מנחם בגין ואריאל שרון, במעשיהם, קבעו ש"טוב שלום מא"י השלמה". לא במילים, לא בהצעות ולא בספרי זיכרונותיהם. במעשים, שקבעו את מהלך ההיסטוריה. מה שמנהיגי השמאל (למעט רבין) לא העזו מעולם לעשות – עשו הם. וכאשר מדברים על "א"י השלמה" אין הכוונה לגבול כזה או אחר, שהרי יש פרת וחידקל, יש עבר הירדן, יש "ישראל המנדטורית" וכיו"ב. משמעות הסיסמה בביצועם של שרון ובגין היא ש"טוב שלום מחבלי ארץ". מה שעומד בסתירה מוחלטת לתפיסת עולמם של המתנחלים והפוליטיקאים מן הימין, לדורותיהם.
כדי לעשות מעשים כאלה אתה חייב לבוא מתוך הימין עצמו. רק תדמית של "ימני אדוק" מכינה את הקרקע ל"ויתורים כואבים" אצל חלק ממצביעי הימין. לפחות אלה שמתגוררים בתוך הקו הירוק. את התדמית הזו בנו בגין ושרון באדיקות במשך שנים, ונראה שזה גם התהליך שעובר כעת על ידידנו מרעות, שר הביטחון משה יעלון.
ההתבטאות שלו השבוע נגד קרי היתה טפשית ולכן גם התנצל, אבל אנחנו כבר רגילים: מאחורי כל מנהיג ימני שמגלה את "מה שרואים משם לא רואים מכאן" יש שנים של התבטאויות קיצוניות לכאורה. בוגי פשוט בונה את עצמו.
