יום השואה הוא לא עוד יום בלוח השנה. את היום הזה צריך להוציא מלוח השנה שלנו. הוא צריך להיות כתוב באותיות של קידוש לבנה מעל כל לוח שנה יהודי-ישראלי. ללמדנו בשוכבנו ובקומנו מה עשו לנו? היכן אנחנו ניצבים היום ומה צפוי לנו אם נמצמץ לשנייה אחת.
הדבר הנוראי ביותר בטרגדיה האיומה מכל שהייתה לעם שלנו היא שאת המעשה הנפשע הזה עשו "בני אדם" לבני אדם. לא פגעי טבע, לא תאונה מחרידה. ישבו אנשים אינטליגנטים וחשבו באופן המדויק עלי אדמות כיצד להשמיד מיליונים. להעלים מעל פני האדמה עם שלם על ילדיו, נשותיו וכל בעל קרבה ראשונה לעם היהודי. אלוהים בחר אותנו ולהבדיל אלף אלפי הבדלות גם הנאצים בחרו אותנו מכל העמים. הנאצים תרגמו הפוך את בחירת האל בעם היהודי.
יום השואה צריך להיות יום של חשבון נפש אוניברסלי. עולמי. של כל בן אנוש באשר הוא. הטרגדיה האנושית היא שהאנושות לא השתנתה אף שחלפו עשרות שנים מאז השואה. אנחנו לא לבד בסיפורי שואה. שלנו הנוראית מכל. הייתה שואה ארמנית ושל עמים ושבטים ברחבי הגלובוס. וגם בימים אלה מושמדים מאות אלפי אזרחים על משפחותיהם במרחק יריקה מהגבולות שלנו.
והעולם שותק. העולם שתק אז והוא ממלא פיו מים גם בעידן הזה. בני אדם הם בני אדם הם בני אדם ולא חשוב לאיזה לאום או דת הם משתייכים. ולמרות זאת ואף על פי כן "העולם הנאור" לא משכיל להתמודד עם השמדת מיליונים במלחמות וברעב.
אני מאלה המחזיק בדעה שבני אדם יכולים להיות אנושיים עד אין קץ ובני אדם אחרים מסוגלים להיות החיות הכי מסוכנות על פני האדמה ואנו עדים לכך יום יום במעשי טרור או בביצוע מעשים פליליים. יש באדם צד חייתי שאינו שונה במאומה מזה של צ'יטה בערבות טנזניה שדבר מזון לא בא לפיה שבוע ימים.
בעיניי יום השואה הוא יום זיכרון ויום של צביטה בלחי לאלה המכונים "פעילי שלום" הסובבים עולם במטרה אחת להשחיר את פניה של ישראל בין הגויים ומרבים שנאה ואנטישמיות בעולם. על כך נאמר בספר ישעיהו: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו…"
לבי לבי על הנאיביות של אותם פעילי שלום. על השנאה והשטנה שהם מרעיפים עלינו והם הרי חלק מאותו עם שאיש בשואה לא שאל את אבותיהם לדעתם הפוליטית או להשקפת עולמם. הם נשאלו רק שאלה אחת ובזה נחרץ גורלם: האם אתם יהודים?
