מעבר לעובדה שדודו של גל הירש היה המנהל המיתולוגי של הבריכה העירונית בערד, אין לי שום ידיעה מוקדמת על המפכ"ל החדש של המשטרה. וזה בדיוק מה שצריך כדי להגיד לשר לביטחון פנים "סחתין" אחד גדול.
כשמגיעים למינוי מפכ"ל מתעורר תמיד המתח שבין "איש מבפנים" ל"איש מן החוץ". הנטיה האירגונית החכמה היא כמובן למנות מישהו שצמח בתוך המערכת ומכיר אותה, אבל לפעמים הדבר הנכון לעשות הוא בדיוק ההיפך.
האם יש למישהו ספק שבניין המטה הארצי בירושלים חייב, אבל ממש חייב, מטאטא חדש שיעשה בקומת הפיקוד ספונג'ה רצינית? גם אחרי שהשורות דולדלו מאליהן עם פסטיבל הפרישות של הניצבים, ברור שמשהו רע מאוד התרחש בצמרת המשטרה. די היה לשמוע את סגנון הדיבור של הניצבים שעוד נותרו במירוץ, כדי להבין שעדיף לנו בלעדיהם מאשר איתם.
הטענה המסורתית נגד "מינוי מן החוץ" היא שהדבר משפיע לרעה על אופק השירות של הפיקוד הקיים. כלומר – סנ"צ ממוצע שרואה כי כך מתנהלים הדברים עלול לאבד אמון במערכת ובמקום לרצות להתקדם יחפש גם הוא דרך החוצה. אלו הן כמובן שטויות במיץ חמוציות. האמת היא הפוכה: קצין משטרה "באמצע הקריירה", שמגלה כי האירגון שלו בכל זאת כפוף לכללי מוסר שאותם אוכף הדרג המדיני, קצין כזה מקבל בעצמו חיזוק מוסרי לידיעה שאם הוא ילך בדרך המלך, יש לו סיכוי להתקדם.
צמרת משטרת ישראל זקוקה למהפיכה, למהפך, לניתוח קיצור קיבה, להשתלת אישיות חדשה ולהחלפת דם. המינוי של ארדן מסתמן כתשובה נכונה לכל אלה.
