חודשים התאפקתי שלא להביע את דעתי על מינויו של המפכ"ל רוני אלשיך אחרי המועמדות הכושלת לתפקיד של גל הירש. חשבתי שאחטא לאמת ולרושם החזותי והראשוני אם אביע את דעתי על אדם עתיר זכויות כמו אלשיך ששירת את המדינה עשרות שנים במסגרות ביטחוניות אחרות.
כמי שמכיר את המערכת המשטרתית ככתב פלילים לשעבר של העתון מעריב במשך שנים חשבתי עם המינוי של אלשיך שעד שהוא יכיר את הארגון החדש אליו הוא נכנס תחלוף לה הקדנציה שלו מבלי שיצליח לחולל שינוי כלשהו בתפקודה הלקוי מאוד של משטרת ישראל.
כמובן שאי אפשר לייחס לאלשיך את האווירה החרמנית של מטה הפיקוד של המשטרה שבו כמחצית מהניצבים נחשדו בעבירות מין או חשדות לשוחד. שלא להזכיר בעלי דרגות נמוכות יותר שנגד חלק מהם כבר הוגשו כתבי אישום במגוון של עבירות ויש אף מי שהודחו משורות הארגון.
הציבור איבד מזמן את האמון במשטרה. בערים הגדולות ובעיקר בתל אביב וגוש דן ניתן לראות שוטרים בתפקיד רק כאשר מתרחש פיגוע טרור חלילה או תאונת דרכים קטלנית. תאונות נזק נגמרות בין הנהגים וחברות הביטוח ללא מעורבות משטרתית כלל.
המבחן של משטרה. כל משטרה, היא מה מידת האמון שהציבור רוחש לה. לצערי הרב משטרת ישראל איבדה בעשור האחרון את הציבור. אזרחי המדינה מתלבטים אם לערב משטרה באירועים שונים בגלל התחושה שמלבד ניירת מצטברת לא יקרה דבר וחצי דבר אם יתלוננו.
יתכן מאוד שרוני אלשיך הוא איש טוב עם כוונות טובות. קשה לומר עליו שהוא מקרין מנהיגות וקשה עוד יותר לראות שלאחר חודשים בתפקיד משהו השתנה בארגון זולת הסכסוך שלו עם כתבי המשטרה וסגירת המשטרה בפני התקשורת. בעידן של היום הוא חייב לדעת שהתקשורת היא לא האויב וכי כל נגיעה של קצין בברך של שוטרת יגיע לתקשורת גם אם יציב מאבטח על כל קצין ושוטר.
רוני אלשיך הוא חוצן מבחינת הניצבים וקציני המשטרה הבכירים שצמחו בתוך המשטרה. מה שאומר שהפוליטיקה הפנים ארגונית חוגגת ורבים מהקצינים מחכים למפכ"ל בפינה ומייחלים למעידה המשמעותית הראשונה שלו כדי להקיא אותו מתוך הארגון ולפנות את דרגות הרב ניצב לאחד מביניהם.
