תלמידים מתיכון מו"ר עשו באחרונה שני דברים מגעילים. הם פירקו ספסל בבית הספר (פעולה א', שהיא ונדליזם לשמו) ואז סידרו את הקרשים בצורת צלב קרס על האדמה. הפירוט המלא בעמוד 26.

מה אפשר לומר על פעולה ב' חוץ מאשר שהיא מטומטמת ומעידה על חוש הומור עקום? חשוב להתעכב על מה שקרה שם: לא התארגנות של מחתרת ניאו-נאצית חדשה ואפילו לא "בנייה" או "הרכבה" של הסמל הארור. נדרשות בדיוק עשר שניות כדי לסדר שמונה קרשים בצורה האמורה ואז להסתלק מהמקום. זה אמנם גועל נפש צרוף, אבל זה רק גועל נפש.

תגובת הנהלת בית הספר ותלמידיו הפתיעה אותי. המוסד שמככב בכל הרשימות הארציות במספר הטייסים שיוצאים ממנו, אחוזי הגיוס וכו', התגלה כבית ספר לטוקבקיסטים. במקום שמנהלת התיכון תנצל את השעה להרביץ בתלמידיה שיעור על פרופורציה ושיקול דעת, היא התנפלה על ההזדמנות לצווח את הקלישאה "פשע שנאה", ובכך רוקנה את הביטוי החשוב מכל תוכן. דמגוגיה במקום פדגוגיה.

ומה הלאה? האם גם גרפיטי בשירותים (ויהיה תוכנו אשר יהיה) ייחשב ל"פשע שנאה"? האם אין חשיבות להקשר ולמאמץ שביצע ה"פושע" כשהשאיר את עדותו? היכן מותר מנהל בית הספר מהתגרן בשוק?

מאנשי חינוך מצפים לשיקול דעת ולא לתגובות פאבלוביות, גם כאשר מדובר – שומו שמיים – ב"צלב קרס". במקרה הזה הפעמון צילצל והכלב מיד החל להזיל ריר. וחמור מכך – תלמידי מו"ר ראו לאן הרוח נושבת מלמעלה ומיהרו ליישר קו עם הכרזות קלישאתיות. נותר רק לקוות שבבית הספר לטיסה בחצרים יחזירו להם את השכל הישר.