יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, בוודאי לא התכוון לפגוע באיש כשהכריז השבוע: "נתייחס לנוחי דנקנר בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים ללווה מראשל"צ". עם זאת, ההנחה המובלעת בדבריו הייתה שאנשים עשירים, דוגמת נוחי דנקנר, לא גרים במקום כמו ראשון לציון. איזה אינטרס יש להם? עם כל עם ישראל, עם מרכזי הקניות הענקיים והדינוזאורים בסינמה סיטי, עם הזקנים שמשחקים קלפים במרכז העיר, קרוב לחולון ולבת ים, שום דבר טוב לא ייצא להם מזה – כך לפי ההיגיון הפנימי של הבנקאי הבכיר. מקומם של טייקונים, או טייקונים לשעבר, בהרצליה פיתוח, בארסוף, ברמת אביב, בשבי ציון או בסביון, לא בעיר כל-ישראלית המונית, שבה הם עלולים להידבק בזיעה של פשוטי העם.

זו הבעיה הגדולה של מוטי בן משה, שהחל מהשבוע הוא אחד האנשים החזקים במשק הישראלי. כולם חושדים בבן משה: לא מאמינים שהוא באמת מיליארדר, לא מבינים מה בדיוק עושה חברתו הגרמנית, אקסטרה הולדינג, לא קונים את הסיפור שנער לא אמיד מלוד הצליח להפוך בעשר אצבעותיו לבעל הון. אבל יש עוד עניין שמעורר את חשדות השוק, אך לא מוזכר בריש גלי בשל חוסר הנעימות: בן משה, מושיאשווילי לשעבר, מתגורר באחות הקטנה והפחות סקסית של ראשון לציון. בן משה מתגורר במודיעין.

עכשיו, בן משה לא רק מתגורר במודיעין, אלא שהוא אפילו לא טרח לעבור מעבר לגדר, למכבים-רעות, השכונות (אוקיי – הרובעים) הטובות באמת של העיר. זה כאילו שמיליארדר יעדיף לגור באור עקיבא במקום בקיסריה. כולנו מכירים את ההתנשאות המאוסה של אנשי מכבים-רעות על הפושטים ממודיעין, את הגדר המרגיזה שחוצצת בין שני חלקי העיר ואת הנסיעה המעיקה והארוכה של תושבי שכונת בוכמן לבית הספר התיכון או סתם לסניף הדואר. לא בכדי נקרא הפארק שנבנה בגבול בין חלקי העיר "פארק השכנות", משל נועד להשכין שלום בין יריבים. לא, בן משה מתגורר בשכונת בוכמן, ואפילו לא ברחוב הטוב ביותר בשכונה, רחוב יוסף היוקרתי והמרשים. הוא מתגורר בסמוך, ברחוב דן, בסמוך לגני ילדים, במקום שמוצף מדי בוקר בהורים עצבניים שחונים על המדרכות והופכים את חיי השכנים לגיהינום. אז מה האינטרס שלו להיות כאן?

כי מודיעין, בואו נודה על האמת, היא לא עיר שנועדה למיליארדרים. אנשים עם הרבה כסף רוצים ליהנות מהחיים, בעוד כל מהותה של מודיעין היא פונקציונליות, כלומר הישרדות למבוגרים וכיף לילדים. אז יש כאן אחלה פארקים וכמה ג'ימבוריס על הכיפאק, אבל ניכר מחסור מסוים במסעדות איכות, בסושי שלא סובל ממתיקות יתר בלתי נסבלת, במגרשי גולף ובמקומות עם קלאסה. בואו נניח שבן משה רוצה לבלות זמן איכות עם האשה כשהוא חוזר מנסיעה לגרמניה. לאן הוא לוקח אותה? נוסע לתל אביב? למיליארדרים שהם אנשי עסקים אין זמן לזה. אז מה הם עושים, יורדים על שווארמה בבאבא ג'ים? מגוונים בכריך חלומי בארומה? מקנחים בקרואסון שמנוני באינגליש קייק? מחפשים בנרות סרט למבוגרים, בין כל המצוירים בגלובוס בישפרו סנטר? משהו כאן נשמע לא אמין.

הנקודה המתסכלת ביותר בסיפור של בן משה היא שבניגוד לערים אחרות, התקשורת אפילו לא יכולה לבוא ולרחרח בקרב האזרח הקטן ברחוב. כי במודיעין, בניגוד, נניח, לאופקים, שדרות ואפילו לגבעתיים, אין ממש רחוב. שילחו כתב לרחוב של בן משה בשכונת בוכמן, והוא מקסימום ייתקל באיזו אמא נמרצת שעושה ג'וגינג שתסרב לעצור לראיון קצר על השכן כדי לא לבלבל את מד הדופק. כך שאין פלא שהעיתונאים נותרים מבולבלים – הוא גם בן 38 (כן, אני מתחיל להפנים שלמרות הטור היוקרתי ב"מודיעין ניוז" אינני בן ה-38 המצליח ביותר בשכונת בוכמן), גם ממודיעין, גם לא שזוף וחתיך כמו נוחי דנקנר.

מצד אחר, ייתכן שבן משה מתוחכם יותר משחשבנו. הרי כל מטרתו היא ליצור את הביזארו-נוחי, את ההפך המושלם. אז בתוכנית שבוודאי טווה לפני שנים ארוכות להשתלט על ישראל, הוא הסתכל ארוכות על המפה וחיפש את המקום הכי משעמם, הכי פחות מעורר חשד, הכי פחות מנקר עיניים, הכי רגיל, הכי לא מיוחד. אז, אם התאוריה שלי נכונה, הוא הלך על העיר המוזרה, בעלת הרחובות נטולי החנויות, בלי מרכז עירוני מובהק, בלי שמישהו יוכל להצביע עליו ולדעת מיהו באמת. מודיעין, מתברר, היא המקום המושלם לאנשים שמבקשים אלמוניות, ואין להתפלא אם המשטרה תחליט יום אחד לשכן כאן עבריינים מהתוכנית להגנת עדים. אם אף אחד לא שם לב כאן למיליארדר, מי יבחין בפושע משתקם?

אף אחד גם לא יציק כאן למיליארדרים לשעבר, שירדו מנכסיהם, אז אל תתפלאו אם יום אחד תמצאו בדירה לידכם אחד בשם נוחי דנקנר, שיבקש למצוא מקום חביב שבו יוכל להסתתר מנושים. בעצם, במצבו הכספי הנוכחי, אין לאיש העבר כל סיכוי לרכוש דירה בעיר העתיד. לאור מחירי הנדל"ן כאן, תושב מודיעין אולי בכל זאת צריך להיות מיליארדר.