מה עומד מאחורי התנגדותו של ראש העיריה חיים ביבס להחלת "מחיר מטרה" על כל יחידות הדיור בתוכנית המע"ר, ששיווקה החל השבוע? המדינה הציעה דיל שמשמעותו הוזלת המחיר הסופי ל-1,117 קונים. ביבס התעקש להקטין את המספר. בסוף הוסכם על 697. 420 תושבים עתידיים במודיעין, שיום אחד יגורו במע"ר, ישלמו מחיר מלא.

את ההתנגדות הסביר ביבס במתאם של ההוזלה לסכום שתקבל העיריה עבור פיתוח הקרקע, המחושב באחוזים. מחיר סופי נמוך יותר = פחות כסף מהמדינה לפיתוח. "לא אפגע בתשתיות", הכריז ראש העיריה, וקיבל מהרשות למקרקעי ישראל את מה שרצה. השאלה היא על גבו של מי הושג ההסכם הזה.

לפי מפתח של 1.5 מיליון שקל לדירה במחיר "רגיל" ו-1.25 ב"מחיר מטרה" עולה ש"הפסד" העיריה בהשתתפות בפיתוח (בחישוב מחמיר של 25 אחוז) היה כ-25 מיליון שקל. סכום שאין לזלזל בו, אך לא כזה שראש עיריה מנוסה, ממולח ומחובר כביבס יכול להשיג כפיצוי בדרכים אחרות. הכל הרי פתוח לחישובים ורישומים והגדרות תקציביות יצירתיות. בבניין מרכז השלטון המקומי, שביבס מכהן בו כיו"ר, יושבים מומחי ענק לדברים האלה. הם מזיזים 25 מיליון שקל מסעיף אחד לאחר לפני שאתם מספיקים לסיים לקרוא את הטור הזה. יותר מהירים מפאינה קירשנבאום, והכל חוקי.

לפני כשנה חתמה העיריה על "הסכם על" עם המדינה שבו היא קיבלה אחריות על בניית העיר מכאן והלאה. עם האחריות באה גם הקופה. ייתכן שאם לא היה נחתם ההסכם ההוא, או שהיה מנוסח אחרת, 420 משפחות שעוד לא יודעות את זה היו יכולות להגשים חלום ולקנות דירה במודיעין.