ובימים האלה מלאה הארץ דם ודמים. בכל אשר תפנה אדום מדם. החברה הערבית סופרת את מתיה, עוד מעט במאות נרצחים בשנה, כאשר בראש המערכת עומד שר שהבטיח משילות ומאבק ללא פשרות בפשע על כל גווניו. ועד שזה יקרה, הדם נשפך ברחובות ואינו מבחין בין פעוט בן יומו לקשיש בא בימים. ונדמה שכל המרבה הרי זה משובח.
הרצח של בת שבע ניגרי, תושבת בית חגי, לנגד עיניה הפעורות של בתה בת ה-12, הוא ה-34 מתחילת השנה הארורה הזאת, שכמותה לא ידענו מאז האינתיפאדה השנייה.
האלימות חוצה מגזרים. את חייו של מנכ"ל עיריית טירה קיפדו השבוע ליד תחנת המשטרה המקומית, ואין גואל ומושיע. אין דין ואין דיין. איש הישר בעיניו יעשה, אלא שהכל פה נהיה עקום ומטורלל וזה גולש לכל תחומי חיינו, כי בימים אלה אין מלך בישראל וכל פושע מלך.
הפשע המכלה כל חלקה טובה בארץ שלנו הפך בחודשים האחרונים לאיום אסטרטגי של ממש. כולנו חשים בו באוויר. הביטחון הפנימי של אזרחי ישראל הגיע לשפל המדרגה. המשטרה איבדה את אמון הציבור, והיא מתגוננת ומתנצלת על כך שאינה יכולה לתת מענה לעם היושב בציון כי אין לה מספיק שוטרים ומשאבים. מה הפלא שזה המצב, כאשר מיליארדים מחולקים למגזרים מורמים מעם בזכות יכולת הסחיטה שלהם כחלק מהקואליציה של הממשלה הרעה הזאת, שמי ייתן ותעבור מן הארץ ויפה שעה אחת קודם.
המסתובבים במרחב הציבורי ברחבי הארץ כולה חשים באלימות באוויר, ולעתים קרובות בגוף אם רק יעזו לעמוד על זכויותיהם במרחב של כולם. ערסים לאלפיהם מסתובבים בו, ובפועל הם החוק. גם כאשר יאזור האזרח שומר החוק אומץ ויזעיק את המשטרה, ספק אם מישהו ייענה למצוקותיו בהיעדר ניידת ושוטרים פנויים. חקלאים, קבלני בנייה, בעלי עסקים ואחרים משלמים פרוטקשן על בסיס חודשי לגורמי פשיעה ואינם מעזים להתלונן על כך, מתוך חוסר אמון מוחלט ביכולת של המשטרה להגן עליהם. משפחות הפשע כבר שולטות במכרזים רבים של רשויות ממשלתיות, כולל מכרזים ביטחוניים רגישים. אנה אנו באים?
הפשע בישראל של 2023 הוא איום אסטרטגי במלוא מובן המילה. מבחינתי, הוא ניצב בשורה אחת עם האיום האיראני וזה של החיזבאללה. לצערי, הוא כבר אינו איום. הוא כאן ובכל מקום. הרכבת (לא הקלה) כבר עזבה את התחנה.
