הגוון השחור של מכונית ההדגמה סחט הרבה מבטים מהורהרים מחברי המערכת. "הוא לא עושה עימה צדק", הסכמנו לבסוף, אחרי שכמעט כל אחד אמר שהוא ציפה למכונית נאה יותר. אם תרצו, זה מעיד על הציפיות הגדולות מסיאט היום. השחור מסתיר את קווי הדופן המעניינים, התפתחות טובה למה שראינו באיביזה, והוא לא מחמיא להשתפלות החלק האחורי. זה שברגעיו הטובים מזכיר את הבררה של אלפא של ג'וג'ארו, וסוגר מעגל. המאסטרו האיטלקי הרי היה אחראי ללאון המקורית
השחור הקצין את העובדה שהלאון נראית קצת שגרתית, כאילו היא איביזה מוארכת עם פרופורציות טובות יותר. היא אמנם לוקחת את הקווים והחזית שראינו באיביזה ומיישמת אותם בצורה נעימה יותר, אבל איכשהו כולנו ציפינו לקצת יותר. גם היעדר הלדים, שקיים בגרסאות החזקות, לא עוזר. וכן, בגוונים בהירים היא נראית טוב יותר.
המציאות, כרגיל, מורכבת יותר מצבע וקשורה כנראה לכך שבזמן תכנון הקומפקטית הספרדית התחלפו ראשי העיצוב בסיאט ועימם משהו בכיוון הכללי. לוק דקנלווקה (שהגיע מלמבורגיני ואחראי על האיביזה) העביר את השרביט לאלסנדרו מוסנרו (שבא מרנו). ואולי זו הסיבה לכך שהגרסאות המאוחרות יותר ללאון, ה–3 דלתות ובייחוד הסטיישן, מעודנות ומושכות יותר.
מעט היסטוריה
הלאון לא הייתה הקומפקטית הראשונה של סיאט, כבוד זה שמור לרונדה משנות השמונים. המכונית, שהתבססה על הפיאט ריטמו, סיבכה אותם במאבק משפטי ארוך עם האיטלקים שטענו שהיא מועתקת… מדי. יכול להיות שטראומה זו גרמה לספרדים להתעכב זמן רב עד שחזרו לתחום החשוב באירופה ב–1999 עם הלאון, תחת מטריית פולקסווגן (שרכשה אותם ב–1986). זה אולי גם מדגים את הבלבול וחוסר ההחלטיות בנוגע למיקום סיאט בקבוצה. אבל לדור השלישי, כך נראה, שמור מקום הרבה יותר חשוב וברור. בניגוד לדורות הראשונים, הוא אמור לשמש מנוף גדילה מהותי, במיוחד באירופה, מה שמודגם על ידי מבחר הגרסאות (יש גם 3 דלתות וסטיישן). להזכירכם, בעבר הוצעה הלאון רק במרכב אחד כשלצידה כיכבו מיניוואנים דומים מדי ולא ברורים מספיק, כמו האלטיאה והטולדו המוזרה. העובדה שהלאון מוצעת כעת עם שלושה סוגי מרכב, מלמדת על התבוננות מפוקחת יותר של סיאט בשוק האירופאי.
הרבה בסיס
הלאון היא המכונית הראשונה בסיאט שמבוססת על פלטפורמת ה-MQB החדשה, והיא מנצלת את גמישותה בכמה אופנים. כמו בגולף ובאוקטביה, גם כאן מגיעה גרסת ה–1.2 ל' (וגם ה–1.4 ל' SC) עם מתלה אחורי פשוט יותר – קורת פיתול. לגרסאות ה–1.8 ל' מתלה אחורי רב–חיבורי (ובסיס גלגלים קצר ב–0.5 ס"מ). בדומה לאודי A3, הלאון SC משולשת הדלתות מסתפקת בבסיס גלגלים קצר ב–3.7 ס"מ. למרות שבסיס הגלגלים גדל משמעותית, המכונית קצרה מקודמתה בחמישה ס"מ. הלאון גם רחבה מקודמתה כמעט באותו נתון.
ואחרי שכבר פגשנו בכמה אחיות לפלטפורמה, אין הרבה הפתעות כשמתיישבים מאחורי ההגה. פתיחת הדלת מגלה את מאפייני סביבת הנהג של הדור החדש בקבוצה, עם המחוונים המפורטים והמכובדים, ובקרת האקלים הנוחה לתפעול. זה נראה טוב ולרוב גם קל לשימוש (למעט אולי עומס המתגים על ההגה). העטיפה, כלומר הקו הכללי של סביבת הנהג, קצת פחות מזמין לטעמי. הפלסטיק העילי אמנם רך, התחתי נוקשה במידה סבירה (למעט החלק שסביב הבורר) ואולם משהו בקווים הרבועים ובתחושה הכללית קודר ומעט מיושן. זה קשור מן הסתם לגוון השחור ששולט על כל סנטימטר של פלסטיק ובד. גם הדפנות המעט פשוטות למראה לא תורמות, וכמוהן צג המגע הקטן מדי שדורש אצבעות ומיומנות של ארתור רובינשטיין. הוא אינו נוח לתפעול וגם לא מזמין למראה.
מצד שני, רשימת האבזור יותר ממפצה על כך. כבר בגרסת הבסיס היא כוללת מערך שמע–מולטימדיה–מגע עם בלוטות' ושליטה מההגה, חישוקים קלים, בקרת שיוט – ובתקופת ההשקה גם גג שמש מקורי.
תנוחת הנהיגה, כיאה לפלטפורמה החדשה בפולקסווגן, טובה וטווח אפשרויות הכיוון של המושב וההגה מבטיחים שנהגים בכל גודל יצליחו למצוא תנוחת נהיגה נוחה. מאחור המרחב טוב לראש וסביר לרגליים, אך הבליטה במרכז תפריע לישיבת נוסע מרכזי. תא המטען מציע נפח הגיוני ומבנה נוח.
שניסע?
לחיצה על הבלם, סיבוב מפתח, והמערך האלקטרוני מעיר את מנוע ה–1.2 ל' TSI, שיחד עם תיבת ה–DSG 7 הילוכים מהווה את הגרסה החשובה לשוק הישראלי. מדובר כמובן במנוע החדש, שפגשנו כבר בגולף, וכרגיל השניות הראשונות עם הננס הגרמני מפתיעות לטובה. אמנם נתון של 105 כ"ס אינו מרגש, אבל אני לא מכיר הרבה מכוניות 1.6 ל' שמרגישות כל כך זריזות עם הלחיצה על המצערת. הביצועים נמרצים למדי, בייחוד בתחום המהירויות ההגיוני–יומיומי. המנוע הזה במיטבו בחצי דוושה ובמצב לא ממש מאומץ. למעשה, אין הרבה טעם לדחוף אותו לסל"ד גבוה. הוא אינו מפגין שמחת חיים שם והרעש אינו מגובה בתוספת דחף ראויה. תיבת ה–DSG, זריזה כרגיל, גם אם לפעמים (בייחוד בעיר ובחניות) לא מאוד רהוטה ומעט רועשת. אבל גם כאן מורגש שיפור לעומת העבר.
האפקטיביות של חטיבת הכח מתגלה שוב בתחנות התדלוק עם צריכת דלק מצוינת כמעט בכל מצב. נתון של 16.5 ק"מ לליטר בשיוט מחוץ לעיר אינו קשה להשגה וגם במסלול מגוון עם קטעים מאומצים למדי לא ירדנו מ–13.5 ק"מ לליטר. בעיר הגענו ל–12.
והלהט?
סיאט אוהבים לדבר על להט לטיני ורוח נעורים, אבל המציאות מעט שונה. כמו מכוניות רבות במותג ובקבוצה, הלאון אינה מעניקה תחושות ספורטיביות במיוחד ואינה קוראת למשחקים. אבל, וזה אבל גדול, היא מציגה יכולת שהיא בפירוש טובה. להגה משקל מעט קל אך פעולתו ברורה ומדויקת, התגובות להפנייתו מדודות, ויכולת שינוי הכיוון טובה. גם ריסון תנודות המרכב נאות ובפניות הלאון אוחזת היטב ומציגה אופי מאוד ברור וצפוי. קל לנהוג אותה בכל קצב, וגם הבלמים המדודים מסייעים. למעשה, יחידת הכח מתקשה לדגדג את מגבלות הגבירה הספרדית.
סעיף הנוחות קצת יותר מורכב, כאשר הלאון מעט עסוקה על שיבושים מכל המינים בעיר ואינה מעלימה אותם. רצף שיבושים מהותיים יכול לגרור גם רעשי מתלים. הציון הבינוני משתפר מחוץ לעיר, שם היא יותר נעימה, בייחוד על שיבושים גדולים ובתנאי שלא מדובר בפס רוחבי שמכה בשני הגלגלים ביחד. רעשי הכביש מעט בולטים וכך גם רעשי הרוח.
עושה צעד
הלאון אולי אינה מרשימה למראה ברגע הראשון, אבל מי שיעמיק ויבחן את הפרטים לא יצטער על כך. הוא יגלה מכונית טובה למדי, בקו הקדמי של קבוצת פולקסווגן, שמציעה ביצועים ויכולת טובים לצד אבזור נאה וכל זה במחיר נמוך יחסית – בעיקר אם משווים לגולף שמשתמשת באותם מרכיבים אך נחותה באבזור. כל זה בפירוש הופך את הלאון לאחת העסקאות המעניינות היום בתחום הקומפקטי.
נתונים: סיאט ליאון 1.2
מנוע 4 צילינדרים, קדמי, רוחבי, 1197 סמ"ק
תזמון גל זיזים עילי כפול, 8 שסתומים, מגדש טורבו
הספק/סל"ד 105 כ"ס /4500
מומנט/סל"ד 17.8 קג"מ/1500
תמסורת הנעה קדמית, דו מצמדית, 7 היל'
מתלים קדמיים תמוכות מקפרסון
מתלים אחוריים קורת מתח
בלמים ק'/א' דיסקים מאווררים/דיסקים
מערכות עזר ESP
צמיגים 205/55-16
בסיס גלגלים 264 ס"מ
אxרxג 426x182x146 ס"מ
משקל 1235 ק"ג
תא מטען 380 ל'
מיכל דלק 50 ל'
מהירות מרבית (יצרן) 191 קמ"ש
0 ל-100 קמ"ש (יצרן) 10.2 שנ'
צריכת דלק (מבחן) 13.5 ק"מ/ל'
ציון ירוק 4
מחיר 123,400 שקלים
אחריות 24 חודשים
ציון מבחן ריסוק (E–NCAP*****
בטיחות מבוגרים 94%
בטיחות ילדים 92%
הולכי רגל 70%
הכתבה מתוך מגזין אוטו
(צילום: יצרן, מגזין אוטו)
