אדריכלית, קרמיקאית, מעצבת מוצר, אשת מכירות בתחום הסטארט אפ, מעצבת גרפית ומאמן אישי חברו למורה הוותיק ליוגה אורי ארבל ועברו הסבה להוראת יוגה ותנועה. יחד הם מתעתדים לבנות קהילת אנשי יוגה מקומית, כשם המרכז בו הם פועלים, סאנגה יוגה. הם מגיעים מתחומים שונים ומשלבים את אהבתם ליוגה עם עיסוקיהם היומיומיים. בין היתר הם מנסים להפוך את היוגה לאורח חיים ומה שנדרש לשם כך זו קהילה.

"סאנגה משמעה קהילה. במרכז שלנו יש דגש על קהילתיות" אומר אורי ארבל, מקים ומנהל המרכז "יש אצלנו המון זוגות שמתרגלים, הורים וילדים שבאים לתרגל ואנו מקפידים על נושא הקשר האישי איתם. יש לנו כיום כ- 150 מתרגלים פעילים ומעבר לשיעורים יש פעילויות נוספות למען הקהילה, חלקן ללא תשלום. בקרוב נתחיל במפגשי פיקניקים בטבע אחת לחודש וחצי, בשילוב תירגול יוגה ואקרויוגה. במסגרת יום הבריאות העירוני נעביר פעילות להורים וילדים במרכז הרב תחומי ובמסגרת ההתעמלות בפארק שמקדמת עיריית מודיעין, אנו עומדים להעביר 4 שיעורי מדיטציה פתוחים לקהל הרחב בחינם בסטודיו שלנו. סאנגה יוגה גם שומרת מספר מקומות ללא תשלום בשיעורים שלנו, למתרגלים מעמותת מנדלת הלב שמרכזה במודיעין, התומכת בכ- 200 איש, חולים המתמודדים עם מחלת הסרטן ובני משפחותיהם. בין הפעילויות הקהילתיות אנו מתחילים אחת לחודש ליין של מסיבות יחפות המיועדות לכל גיל, למתרגלים של המרכז ולאנשים מבחוץ."

כל אחד יכול

ארבל (45, נשוי +2) וגרניט אשתו, מעצבת גרפית, שהצטרפה לצוות המורים כמנחת ריו אביירטו (שיטת גוף-נפש שמגיעה מארגנטינה), מטפחים יחדיו את מרכז היוגה, הבייבי החדש שלהם. ארבל הגיע מתחום החינוך בו עסק עד לפני 15 שנים. "עבדתי כמנהל מחלקת החינוך הבלתי פורמלי בחבל אילות ובמסגרת עיסוקי הייתי בקשר ישיר עם בני הנוער בקיבוצי הערבה. בשלב מסויים גיליתי שלמרות שנתתי לבני הנוער יד חופשית לעשות כמעט כל מה שהם רצו, בסופו של דבר הם עשו מה שאני אמרתי. זה עורר בי שאלות כמו  "עד כמה אני מאפשר לנערים להביא לידי ביטוי את הטבע האישי שלהם ועד כמה אני שוטף להם את המח?". העניין הציק לי וגם כשסיימתי לימודי תואר שני הרגשתי שלא מצאתי תשובות. חקר השאלה הוביל אותי ליוגה. נסעתי לרישיקש שבהודו, התיישבתי אצל מורה ליוגה ולמדתי אצלו במשך חצי שנה. קראתי ולמדתי טכסטים של היוגה ובהמשך עברתי מסלול הכשרה מגוון במשך 5 שנים כמורה לסאטיאננדה יוגה, בהודו ואוסטרליה. לאחר שלמדתי והוסמכתי בשיטה החלטתי להביא אותה לארץ."

הסאטייננדה יוגה, מסביר ארבל, זהו זרם בשיטת השיבאננדה, שבין מאפייניו – כל אחד יכול. השיטה עובדת מהגוף הפיזי שאותו ניתן לראות ולהרגיש ועד המקום המדיטטיבי שאותו איננו רגילים להרגיש. השיטה משלבת טכניקות יוגיות שונות ומתאפיינת בהתאמה לחיי היום יום. "כולנו מחפשים להיות מאושרים" הוא מסביר, " אך יש משהו טריקי באושר. הוא לא נמצא בעבר- שם יש רק זכרונות, ולא בעתיד שבו יש רק פנטזיות. הוא נמצא רק כאן ועכשיו. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים להיות נוכחים כאן ועכשיו בחיינו. בדרך שבה אני מלמד את תלמידיי יוגה אני מלמד אותם להיות נוכחים כאן ועכשיו. להרגיש את הגוף הפיזי, להרגיש את הנשימה ולשים לב למחשבות, לרגשות לאנרגיות. אנו חווים אושר או סבל שקשורים המון לדפוסים שלנו. במרכז אנחנו זורעים זרעים לדפוסים שמייצרים אושר במקום להתעסק בדפוסים שגורמים סבל. איך אני טומן בתוכי הרגל שיעזור לי להיות יותר מאושר? להיות נוכח כאן ועכשיו ולזרוע זרעים שיקרבו אותי לאושר."

מאין אתה יודע מהו זרע האושר?

"אני משתמש במודל של הצ'אקרות. אפשר לראות שכל צ'אקרה עוזרת בתחום מסויים בחיינו, צ'אקרת הבסיס הראשונה עוסקת בביטחון, בשורשים שלנו וביכולתנו לצמוח. ביטחון בא מהבית, המשפחה. הצ'אקרה ה-2 (צ'אקרת האגן) עוסקת ביצירתיות, מיניות ועונג. אנו בודקים איך ניתן מקום לתאוות וליצירתיות בחיינו. צ'אקרת הבטן עוסקת בכח ועוצמה. העוצמה קיימת בעולם סביבנו, מצויה בכל אטום שמסביב לנו, אנו רק צריכים לאפשר לה לגעת בנו. צ'אקרת הלב עוסקת ביכולתנו לחוות את הרגשות שלנו ולאפשר לנו להתמסר לעולם ולחיינו בו. צ'אקרת הגרון עוסקת בתקשורת וכך הלאה. במרכז אנו מלמדים תהליך מסע לאורך הצ'קרות, תהליך התפתחותי שבו בכל חודש אנו חוקרים אחת מהצ'אקרות בחויה הפיזית, הנשימה והנפש. המודל הזה מסייע לאדם לחוות את הכאן ועכשיו ולטמון בחייו זרעי אושר. על פי כל מחקרים בעולם קהילה היא מרכיב מאד איכותי בחיי האדם, כשהוא מרגיש חלק מהקהילה הוא יותר מאושר."

ב- 13 השנים האחרונות ארבל מלמד את השיטה במודיעין, בתחילה בהולמס פלייס המקומי וכיום בסניף הרחובותי. לפני 7 שנים הוא פתח את מרכז סאנגה יוגה ויחד עמו הוא נדד במספר מקומות בעיר עד שהגיע למקום הקבע החדש, הסדנא רחבת הידיים במתחם האופן ספייס שבמרכז הקבלנים. "המורה ההודי שלי סוואמי ניראנג'ננדה אמר: "היוגה מכילה אינסוף כלים, תקשיבו לתלמידים שלכם ותעניקו להם את הכלים שנותנים את המענה לצרכיהם." זה מה שאנו מנסים לתת פה, מענה לצורך של המתרגלים. כל מתרגל מגיע ממקום אחר וצורך אחר ואנו מנסים לתת להם מענה בחיים המודרניים: להרפות, לנוח, להתמודד עם בעיות בריאותיות שונות, כאבי גב, נשימה, לחץ דם, והבטים נפשיים כמו חרדה, לחץ ובעיות שינה".

גרניט רעייתו שהצטרפה לצוות המורים, עבדה במשך שנים כמעצבת גרפית. דווקא כשהגיעה למקום פורה ומצליח בעסק העצמאי שלה, נחשפה לסדנא של ריו אברייטו במושב טל שחר בו הם מתגוררים, מיד והתחברה לשיטה. "הבנתי שבזה אני רוצה לעסוק. הלכתי ללמוד את השיטה במשך שנתיים במכון וינגייט וכיום אני משלבת את הריקוד עם הסטודיו לגרפיקה שלי, כשהאנרגיות שלי לגמרי פה. ריו אברייטו מאפשר לכולם לרקוד יחד, גם מי שלא יודע לרקוד או שלא רקד שנים. כל מי שמגיע ורוקד אומר שכל כך הרבה זמן הוא לא רקד בכיף וזה הביא לנו את הרעיון לפתוח את נושא המסיבות החודשיות. כשאורי החליט על פתיחת הסטודיו החדש, החלטתי להצטרף לצוות ההקמה, לרכב על הגל ולשלב את השיטה בסטודיו שלו. בכך הגשמתי חלום ישן  שלי לעבוד עימו במשותף. בין היתר אני מלמדת קבוצת ילדים אוטיסטים במתנ''ס סחלבים, קבוצת קשישות דרך האגף לקידום בריאות בעיריית מודיעין ומתנדבת עם חולי סרטן ב"מנדלת הלב".

שירה מקודשת

גם קטיה גוברמן ממודיעין וגם לביאה בזם ממכבים, הגיעו מתחום העיצוב והפכו למורות בשיטת סאטיאננדה יוגה. קטיה (42) נשואה ואם ל- 5 ילדים, מלמדת שיעורי סאטיאננדה יוגה בשילוב שירת מנטרות מקודשת.  "נולדתי במוסקווה והגעתי לארץ לבד בגיל 17 בגל העליה הגדול מרוסיה, למדתי בבצלאל וסיימתי לימודי עיצוב קרמי ופיסול. במשך שנים התנסיתי בשיטות יוגה שונות אך כשחברתי הבטיחה לי שאם אני רוצה 'טוסיק דובדבן' אני צריכה לתרגל יותר, התחלתי להתמיד. 15 שנים אני במודיעין ובתחילה תירגלתי יוגה דינמית, בשנים האחרונות אני מתרגלת עם אורי. במשך הזמן נסענו להודו לאשראם בביאהר. קול פנימי הביא אותי ללמוד לימוד יוגה, בדרך התחברתי מאד לנושא המנטרות והשירה המקודשת. אחרי הביקור באשראם מצאתי מורה לשירת מנטרות ולמדתי שירת טכסטים בסנסקריט. זה הביא אותי לכך שרציתי להבין מה אני שרה והגעתי ללימוד שפת הסנסקריט. אני לומדת אצל מורה פרטי (רוסי) בירושלים, את הטכסטים הקדושים ודרכם אני לומדת את השפה. את השיעורים שלי מסיימת בשירה".

ארבל: "פעם בחודש יש לנו ערב של שירה מקודשת, שבו חוזרים על מנטרה אחת של הילינג במשך 108 פעמים, ואח"כ שרים מנטרות באופן מונחה."

כדי להדגים את הייחוד בשירת מנטרה, התיישבו חברי הקבוצה במעגל ברגליים שלובות. עיני כולם עצומות והם חזרו על המילים שקטיה שרה עם הצליל הנעים והמרגיע. "לצליל יש השפעה על הגוף" מסביר ארבל, "זהו תדר חשמלי ויתרונו שהוא מבצע עקיפה של תהליך החשיבה, לכן אפשר לטהר את המחשבות ולכוון את האנרגיה הרגשית שלנו דרך הצלילים, למקומות מספקים ותומכים. כשקטיה התחילה לתרגל יוגה, כל חודש היא הפסיקה לדבר במשך שבוע. היום הקול שלה כבר לא נעלם ואני רואה בכך השפעה ברורה של התירגול." "היו לי שני ילדים ולא הייתי ישנה בכלל" היא מצטדקת, "גם היום איני ישנה אבל אין לי צורך בכך יותר.." היא מחייכת.

על לביאה בזם בת ה-58 לא רואים את השנים. היא נשואה ואם ל- 2 בנות בוגרות,  וזוקפת את המראה הצעיר ליוגה. "נולדתי בדרום אפריקה בשם לואיז למשפחה שמקורה הרחוק ברוסיה והשתרשה בדרום אפריקה במשך שנים. משפחתי היתה מאד ציונית, אבי הגיע לארץ כטייס מתנדב במלחמת העצמאות ואמי הגיעה אחרי המלחמה להתנדב במסגרת תנועת הבונים. מאוחר יותר הם עלו לארץ ממניעים ציוניים. עלינו לארץ כשהייתי בת 6 וכאן עיברתו לי את השם ללביאה. אחת הסיבות שהגעתי ליוגה היא גובהי, 178 ס"מ. גדלתי מאד מהר בגיל ההתבגרות והתהלכתי מאד שפופה. רצו שאהיה כדורסלנית, שחיינית, ספורטאית אבל אני רק רציתי ספורט מרגיע. ההורים שלחו אותי להתעמלות, שיטת אלכסנדר אך זה לא דבק בי. כשגיליתי את היוגה היא תפסה אותי תוך רגע. שלא כמו במקומות אחרים בהם הרגשתי כמו בשיעור התעמלות אצל אורי הרגשתי התרוממות רוח. עשיתי קורס מורים ואני מלמדת את שיטת סאטייננדה. אני מרגישה צורך לחלק את האושר שלי מהתירגול עם תלמידים. מבחינתי אם החיים הם כמו העוגה והיוגה זה הקצפת אז ללמד זה הדובדבן".

היא הגיעה כאמור מתחום של עיצוב, "אני בוגרת בצלאל בעיצוב תעשייתי ואח'"כ גיליתי שמרוויחים יותר בשיפוצים ולכן עשיתי תואר כהנדסאית אדריכלות. היום אני עובדת בעיצוב באזור". בין היתר היא זאת שעיצבה את מרכז סאנגה החדש. "דרך היוגה מאד השפיעה על העבודה שלי. אני מאד קשובה ללקוחות ולכן מעבר לטביעת היד הנקייה שלי, כל אחד מהבתים שאני מעצבת שונה מהאחרים ".

בקיץ מתכננות לביאה וקטיה לצאת לאשראם של שיטת הסאטייננדה ביוון לחודש העמקה בתהליך והכשרה בתחום. אורי: "פעם או פעמיים בשנה אנחנו יוצאים עם קבוצה לאשראם ביוון לתירגול משותף. השאיפה שלנו לקבץ קבוצה לסוכות הקרוב."

מתאים גם לילדים

ארינה פולויארוב (37) ממודיעין, עלתה לארץ לבדה מרוסיה בגיל 21. היא בוגרת כלכלה באוניברסיטת ת''א, עובדת בנק לשעבר, ועם הזמן שינתה את עיסוקה לעיצוב מוצר בתלת מימד. "למדתי בקורסים בשנקר והתחלתי לעסוק בעיצוב מוצר כעצמאית. היוגה מלווה אותי מגיל 15" היא מתוודה, "סיימתי להתעמל בהתעמלות אמנותית כשנחשפתי לספר יוגה שאמי קנתה לי והתחלתי לתרגל לבד. המשכתי ללימודים אצל מורים פרטיים ואחרי העליה לארץ התחלתי ללמוד בקורסים שונים, מחדרי כושר ועד סדנאות". ארינה מתמחה בשיטת ויניאסה אשטנגה, שיטת יוגה בזרימה, והוסמכה בוינגייט כמורה ליוגה. "לפני שנה הגעתי למודיעין והתחלתי ללמד באזור ולאחרונה הצטרפתי לאורי. אנשים שמגיעים אליי מחפשים יותר עבודה דינמית ופיזית, מבחינתם אחרי פעילות אינטנסיבית קל יותר להגיע להרפייה".

קרן גריי (35) אמא ל-2, היא ירושלמית במקור ובנשמה שמתגוררת במודיעין 3 שנים: "למדתי יחסים בינ''ל באוניברסיטה העברית, ואני מתמחה בעיקר ביחסים עם בעלי האנגלי, היא צוחקת, "עבדתי כאשת יחסי ציבור ולאחר לידת בני הבכור עזבתי ועברתי להיות אמא במשרה מלאה עם נגיעות של יחסי ציבור. במשך כמעט 13 שנים אני לומדת יוגה בחוגים שונים, וכשעברנו למודיעין חיפשתי לשלב עבודה שאני אוהבת ושתתאים לי כאמא. אז עלה הרעיון לשלב בין יוגה וילדים ועשיתי בוינגייט קורס מורים לילדים. בתחילת הדרך לימדתי בגני ילדים ובהמשך התחברתי לאורי. כשאורי פתח את המרכז החדש הצעתי את עצמי וכיום יש לי קבוצה פעם בשבוע, עם 7 ילדים בגילאי 6-9. בכל האזור יש רק עוד מורה אחת ליוגה לילדים וחשוב לי לקדם את הנושא. אני חושבת שהיוגה יכולה לעזור לילדים  במיוחד בעידן התחרותי בו הם חיים. הם לומדים לתרגל באופן פיזי אך נינוח ללא תחרות ועם חיבור לעצמם.

השבוע הגיע לשיעור ילד עם מדי כדורגל שאמו שלחה אותו לתרגל יוגה כאיזון לאימוני הכדורגל. סיפרתי לו שהכדורגלן גייגס הגדול, מאמן מנצסטר יונייטד, מתרגל בעצמו כל יום יוגה. דרך הנאה, צחוק, תנועה, סיפור ומוסיקה, אני עוזרת לילדים לפתח את הדמיון, להעלות את הדימוי העצמי, לחזק את השרירים ולחוות שקט והרפיה. ועדיין יחד עם היוגה אני עוסקת כיום ביחצנות ומכירות בסטארט אפ של בעלי, בתחום תוכנות המחשב".

להשקיט את הרוח

"אם היינו נפגשים לפני 7 שנים והיית מספרת לי את הסיפור שלי הייתי ממש צוחק," מתוודה פבלו סקורז'ינסקי, מורה למדיטציה. פבלו (40) תושב מודיעין, נשוי +2, "אני  ממש לא התעסקתי בתחום היוגה" הוא מעדכן אותי, "נולדתי ברוסיה ועליתי עם אמי לארץ בגיל 16. אני פליט הייטק, למדתי מחשבים ועבדתי בהייטק במשך 12 שנים. לפני כ- 7 הגעתי ליוגה ממקום מאד לא שקט, בלבול ומבוכה, התמודדתי עם דכאון וחרדות, אשתי תירגלה אצל אורי הרבה שנים והמליצה לי לנסות.  בתחילה לא התחברתי. בשלב כלשהו ניגשתי לאורי ואמרתי לו כמו בסיפור הזן המפורסם "בוא תשקיט את רוחי". התחלנו להיפגש בנוסף לתרגול הקבוצתי ואורי ליווה אותי ותמך בי.

בשנים האחרונות הבנתי שמיציתי את עצמי בתחום המחשבים, כשהתחלתי להתייצב החלטתי שהגיע הזמן להחזיר לעולם מה שקיבלתי. אני רוצה לעבוד עם אנשים ולחסוך לאחרים את הסבל. הלכתי ללמוד אימון אישי בביה"ס לאימון הוויתי, בהמשך למדתי אצל ציפי נגב יוגה תרפיה וכיום אני מאמן ומטפל באנשים. אחד הכלים המאד משמעותיים שעזרו לי במשבר שלי היה מדיטציה אליה התחברתי ככלי ודרך. אני מתרגל מדיטציה ויוגה על בסיס יומי. לאחרונה הצטרפתי לאורי ואני מעביר 2 שיעורים במודיעין, ושיעור בת''א. בכל שיעור אני מעביר תכנים הכוללים תרגילי נשימה (פראניאמה), הרפייה, ומדיטציה. לתרגול מגיעים אנשים ללא ניסיון אך גם מנוסים. אנשים המחפשים שקט בחיים, שמסתבר שזהו מוצר נדיר, בכל הגילאים והמינים. שתי הקבוצות שלי כוללות מתרגלים המתמודדים עם סרטן מקבוצת מנדלת הלב. הרבה התמודדות פיזית ומנטלית. המתרגלים מדווחים על הפחתת כאב ועל שקט וירידה בסטרס. פעמיים בשבוע בימי א' ו-ד אני פותח את המקום מ 6 עד 7 בבוקר עבור כל מי שמעוניין לשבת במדיטציה ללא תשלום. בחוויה שלי זהו משהו שחסר. אני גר ממול ומתרגל גם כך אז למה שלא אנחה אנשים נוספים יחד איתי? חשוב שידעו שיש במודיעין מקום שאפשר לעשות בו מדיטציה עוד לפני הפקקים של הבוקר, להתחיל את היום ביצירת שקט ולהמשיך אותו בהתאם."

(צילום: אינגריד מולר)