הפוקדים את איזור המסחר בשילת בחודשים האחרונים מבחינים בתופעה קשה ועצובה ההולכת ומתגברת: קבצנים ופושטי יד. פעם היה שם איש אחד, אחריו הגיעה עוד מישהי, וכעת מדובר כבר בקבוצה שאי אפשר להתחמק ממנה. נניח לרגע בצד את הצביעות הצדקנית ונודה כי מקום שבו יש קבצנים מכריז על עליבותו בראש חוצות. למתכנניו ופרנסיו זוהי תעודת כישלון מוחלטת. וזאת ללא קשר לקבצנים עצמם, שכמובן הלב יוצא אליהם.
האמת – בעיקר אליהן. נשים מבוגרות, סבתות בבירור, שעומדות ביציאה מהחנות ומתחננות לקבל שקל "כדי שיהיה אוכל לשבת". וכדי לעשות לך את החיים ממש קשים הן לא נראות כמו "נתינות זרות" כלשהן שקל יותר להתעלם מקיומן אלא כמו האמא שלך והסבתא שלי. ומזה כבר אי אפשר להתעלם, וכל הכללים שקבעת לעצמך נשברים ואתה חוזר לקופה, פורט שטר ומחלק מטבעות בלב חמוץ (ביבי!) ועצוב.
מתחם המסחר שייך, בשותפות עסקית, למועצה האזורית חבל מודיעין ולעיריית מודיעין עילית. צריך להיות עיוור ושקרן כדי להתעלם מכך שהקבצנים במתחם הם בעלי חזות חרדית. לא לי להטיף מוסר לתושבי מודיעין עילית כיצד עליהם לנהוג בזקניהם. אבל כן יש לי חובה לומר לראש מועצת חבל מודיעין, שמעון סוסן, כי אם הוא ושותפו גוטרמן לא ישתלטו שם על העניינים ומהר – הם יגלו שתנועת הקונים החילונים ממודיעין הולכת ומידלדלת. אף אחד לא אוהב לעשות קניות באיזור שנראה ומרגיש כמו עולם שלישי.
