הגענו לתחתית. למקום שממנו ומטה יש רק אנרכיה ואיש הישר בעיניו יעשה ואין דין ואין דיין ואין כלום
מדינת ישראל היא מדינה מתחת לסטנדרט. כמעט בכל פרמטר של מדינה מתוקנת אנחנו מתחת לסטנדרט. מערכות המדינה אינן מתפקדות זה כשנה. ביניהן מערכות שהן חשובות ביותר לאזרחים כמו בריאות, רווחה, משטרה, תחבורה, חינוך ואפילו משפט.
במילים פשוטות ובגובה בעיניים, כך שכל אחד יבין, אנחנו בפשיטת רגל ובמדרון חלקלק. כל אחד מאיתנו מרגיש זאת כאשר הוא בא במגע עם מערכת שלטונית כלשהי שמאחוריה עומדים מאות אלפים וליתר דיוק כ-700 אלף עובדי השירות הציבורי. גם הם אזרחים מן השורה שאינם מקבלים שירות מהמדינה.
התחושה היא שרבים מאזרחי המדינה מסתובבים בינינו עם עיניים כבויות כשהם מיואשים וחסרי תקווה. רק מי שהולך בין אנשים במרחבי הציבור השונים יכול להעיד על כך ואני מעיד על כך ביג טיים. בעיניי מציאות כזאת היא סכנה אסטרטגית. לא פחות מהאיום האיראני או זה של החמאס והחיזבאללה.
לדעתי, המנהיגים מנותקים מהעם ושכחו את הציבור והאינטרסים שלו מאחור. המגעים והשיחות שהם מנהלים על קומבינה פוליטית כזאת או אחרת כבר לא מעניינים את הציבור.
התחושה היא שאין חוק. אין חוקה ואפילו חוקן אין כי בתי החולים וחדרי המיון בקריסה אמיתית עם מעל 100 אחוזי תפוסה. כבר אין רק זקנה במסדרון. כולם במסדרון. זקנים, נשים וטף וכל עמך ישראל. אזרחים שותתי דם וחולים במצבים קשים מחכים שעות ארוכות במיון עד שרופא או סטז'ר מתפנה לראות אותם לכמה דקות וגם אז הוא יעדיף לשלוח אותם הביתה לגורלם כי אין יותר מקום בבתי החולים ונקווה שהשלב הבא לא יהיה להעלות חולים על הגגות של בתי החולים.
בשורה התחתונה: חולים מתים. עובדי בניין צונחים אל מותם, מנופים קורסים, הכבישים המרכזיים במדינה פקוקים והמשטרה ובתי המשפט מהלכים אימים על חשודים, נאשמים ובעלי דין. מה שיוצא מחדרי החקירות הוא אפס קצהו למה שעובר אזרח מן השורה בתוך חדרי החקירות ובהתנהלות מול הפרקליטות.
הגענו לתחתית. למקום שממנו ומטה יש רק אנרכיה ואיש הישר בעיניו יעשה ואין דין ואין דיין ואין כלום.
