אני מרגיש צורך אנושי דחוף להזכיר לכולנו שבמרחק יריקה מאיתנו מתרחשת במלוא עוזה שואה נוראית שבה נספו בשנים האחרונות כ-600 אלף בני אדם
המרחק בין תל אביב העיר ללא הפסקה שחיה ובועטת לדמשק בירת סוריה הוא מספר שעות נסיעה בלבד. אני מרגיש צורך אנושי דחוף להזכיר לכולנו שבמרחק יריקה מאיתנו מתרחשת במלוא עוזה שואה נוראית שבה נספו בשנים האחרונות כ-600 אלף בני אדם. רובם המכריע אזרחים שאינם אוחזים בנשק. בואו נכתוב את המספר הזה שוב: 600,000. תנסו לספור לאט לאט מאחד עד 600 אלף ותראו כמה זמן זה ייקח לכם. תחשבו שכל אחד כזה הוא עולם ומלואו כמאמר חז"ל.
עוד שנו חכמנו: "בנפול אויבך אל תשמח…". יש בינינו שהמספר הזה גורם להם שמחה בלב ועושה להם מצב רוח טוב. לבי לבי עליהם. מעבר למספר הבלתי נתפס הזה יש עוד מיליונים המפוזרים במחנות פליטים בטורקיה וירדן ואחרים הצליחו בדרך לא דרך להגיע כפליטים למדינות שונות באירופה.
כל השאלות והתמיהות שלנו אודות האדישות המוחלטת של מדינות ערב והאסלאם שמונה כמיליארד בני אדם אל מול הזוועה בסוריה הן נכונות אבל הן לא עזרו לאף אחד מבין ה-600 אלף קורבנות. גם אנחנו כעסנו על כל העולם בשעה שטבחו בנו ולא עניין אותנו מה הסיבה שמדינה זו או אחרת אינה עושה משהו למנוע את ההשמדה של העם שלנו בשואה וזה לא עזר לנו.
האם אכן המסקנה המתבקשת היא ש"אין מה לעשות" וכל אחד דואג לעצמו. כל אומה לנפשה ושהעולם יישרף באש הגיהנום. האם הציווי האלוהי של "אור לגויים" אינו טומן בחובו גם נקיטת פעולה במקרה של השמדת אזרחים חפים מפשע. האם עלינו להסתפק רק בכך שאנו מטפלים בפצועים סורים המגיעים לגבול ברמת הגולן?
השואה הסורית אינה מעסיקה את העולם וגם לא אותנו למרבה הצער. ספק בכלל אם המיליארדים המתגוררים בסין והודו יודעים בכלל מה מתרחש בסוריה או שהם עסוקים בהישרדות היומיומית שלהם.
