אלף מיליארדים של שקלים חייבת המדינה. זה הגרעון הלאומי שלנו ואנחנו מעבירים את נכי צה"ל ושורדי השואה במסע ייסורים לקבלת עוד כמה אלפי שקלים בחודש
אנחנו מדינה שאזרחיה חיים בחוסר אמון מוחלט. לא מאמינים לאף אחד. לא מאמינים לבתי המשפט, למשטרה, לרופאים, למוסכניק ולכל בעל מקצוע אחר, ליועץ הפיננסי ולעתים גם לא לקרובי משפחה ממדרגה ראשונה. לחיות בהרגשה כזאת זו פגיעה אנושה באיכות החיים של כולנו.
ומדוע נדרשתי לכך עכשיו באמצע החיים? בגלל סיפורם של הלומי הקרב ונכי צה"ל בכלל. כשהם מגיעים לוועדות הרפואיות אף אחד סביב השולחן אינו מאמין להם. הנחת היסוד שלהם ובכלל של רשויות המדינה היא שכולנו משקרים. גם חברות הביטוח בטוחות שכולנו שקרנים בני שקרנים. תנסו להוציא כסף מחברת ביטוח ששילמתם לה במשך עשרות שנים ותגלו עד כמה הם חשדנים.
איציק סעידיאן, הלום הקרב שהצית עצמו ונלחם על חייו, ואינני בטוח אם לאחל לו שימשיך לחיות נוכח הפציעה האנושה והסבל המצפה לו אם ישרוד או שינוח על משכבו לשלום וישוחרר מהסבל הנוראי שהוא חווה כבר שנים ארוכות. הוא הצית את עצמו והצית גם את כל הנושא שבעקבותיו נחשפנו לעוול הנוראי שעושים להלומי הקרב ונכי צה"ל.
טריליון שקלים. אלף מיליארדים של שקלים חייבת המדינה. זה הגרעון הלאומי שלנו ואנחנו מעבירים את נכי צה"ל ושורדי השואה במסע ייסורים לקבלת עוד כמה אלפי שקלים בחודש כדי להתקיים. נכון ישנם כאלה שמרמים ומתחזים. אז בגללם מענישים את כולם. את הרמאים והמתחזים ניתן בקלות רבה ובמחיר נמוך לאתר (חקירות פרטיות) אבל מה עם כל השאר?
כמה עוול נגרם לאלפים בגלל בודדים. "האיש יחטא ועל כל העדה תקצוף"?
הבירוקרטיה שכל כך מאפיינת את ההתנהלות שלנו מול רשויות המדינה על אלפי זרועותיה מחנכת אותנו ואת ילדינו לא להאמין! ישנם הורים רבים שכמעט ללא מודעות מחנכים את ילדיהם לא להאמין. מזהירים אותם מפני כל זר או סתם אדם שאפילו מתכוון לעזור ולעשות טוב. כאילו פסו אנשים בעלי לב רחום וחנון מן הארץ שמלאה כולה ברמאים, גנבים ושודדים. "כמעט לסדום היינו ולעמורה דמינו"?
ועדיין מדהים כמה אלפי עמותות פועלות בינינו ומחפשות את הטוב ומשתמשות בחמלה רבה כלפי הנזקק. כיצד מתקיים הדיסוננס הזה על אותה חלקת אדמה?
איך בונים את הגשר שיחבר בין הטוב הקיים לרוע המכלה כל חלקה טובה?
