שוטרי ישראל מעדיפים ברובם המכריע לשבת במשרדים הממוזגים ולהתנהל מול דוחות אקסל ונתונים יבשים מאשר להתעמת עם הפשיעה הגואה

אחד הסודות הכי שמורים במדינה, ויחד עם זאת הכי גלוי, הוא שאין כמעט אכיפה בכל תחומי חיינו, ובעיקר אין אכיפה משטרתית. היעדר האכיפה המשטרתית החל שנים לפני הקורונה. זה בולט במיוחד בכבישים, שבהם עושים נהגי ישראל ככל העולה על רוחם ונדיר לראות ניידת שרודפת אחרי עברייני התנועה ועוצרת אותם.

אנחנו האזרחים זקוקים לדמיון מודרך כדי לראות בעיני רוחנו שוטרים במדים הנמצאים ברחובותיה של עיר, במגזר הערבי ובקרב הפזורה הבדואית בדרום.

אין מהדורת חדשות בטלוויזיה שבה לא נחשפת אזלת ידה של המשטרה, והיא נאלצת לכבס מילים כדי לתרץ את החידלון המתמשך שלה בכל תחומי חיינו.

אזרח מן השורה כי יתייצב בתחנת משטרה ויתלונן על עבירת רכוש, אלימות וכל עבירה אחרת המופיעה בספר החוקים עב הכרס שלנו, יגלה כי הוא משחית את זמנו וכי ואיש אינו מתייחס ברצינות לתלונה, וספק רב אם מלבד תיוק התלונה וסגירתה מיד לאחר הגשתה בניסוחים מגוונים כמו: "אין עניין לציבור, העבריין אינו ידוע" וכו'. מי לעזאזל קבע שאין עניין לציבור…מתי בפעם האחרונה שאלו את הציבור. מילים…מילים… והעיקר לא לטרוח ולעשות את העבודה הנדרשת ממשטרת ישראל.

הסד"כ של המשטרה עומד על 33,000 שוטרים. על פניו מספר עצום עם לא מעט משימות. תארו לעצמם איזו התרעה היינו מייצרים אם ברחובותיה של כל עיר גדולה היו מסתובבים ברחובות בכל שעה נתונה כמה עשרות שוטרים.

שוטרי ישראל מעדיפים ברובם המכריע לשבת במשרדים הממוזגים ולהתנהל מול דוחות אקסל ונתונים יבשים מאשר להתעמת עם הפשיעה הגואה.

היכן הימים של "השוטר אזולאי" שהסתובב ברחובות ואזרחים ראו בו כתובת. נכון, העולם השתנה ואפילו הפשע ברחובותיה של יפו הפך מתוחכם יותר, ועדיין אין תחליף למראה עיניים של שוטר עברי בשטח.

השר לביטחון פנים החדש, עמר בר-לב, הוא ישר והגון ובא לעבוד, אבל דומה שהנחמדות שלו לא תקדם את המשטרה ולא תוריד את היקפי הפשיעה, והלוואי ואני טועה.