האם יש "פצצה מתקתקת" בלב לבה של מודיעין? בתביעה ייצוגית שהגיש תושב העיר נגד רכבת ישראל נטען כך בדיוק. האיש, רון ריטר, טוען כי השיג מימצאים מדאיגים מאד של רמות חריגות של זיהום אוויר וריח רע השוררים בתחנת "מודיעין מרכז", המסכנים את בריאות המשתמשים ברכבת. ריטר הגיש את התביעה באמצעות עו"ד נועם צוקר. הוא פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להכיר בתובענה שהגיש כתובענה ייצוגית, הנוגעת למעשה לכל מי שמגיע לתחנה.

"אני מרגיש שהאוויר שאותו אני נושם בכל יום, גם כשאני מגיע לתחנה בבוקר וגם כשאני חוזר מהעבודה, הוא לא אוויר נקי. זה אוויר שקשה לי לנשום בצורה מלאה וזה כרוך כמובן בשאיפת החומרים המזהמים שנפלטים מהקטרים, לתוך הריאות שלי. שלא להוסיף את הריח הרע והחריף שלו".

מתי הגעת למסקנה שיש שם בעייה?

"כשהתחלתי להרגיש שהגרון שלי צורב. התחלתי לשים לב לדברים. לצבע האוויר, שאתה רואה שהוא מלוכלך. אז הבנתי שאני נושם כנראה חלקיקי דיזל. אני מרגיש כחלק מ'קהל שבוי' של תושבי מודיעין, מאחר שאין מקום אחר באזור הרציפים שאפשר לברוח אליו כדי להימנע משאיפת האוויר המזוהם. כל אזור הרציפים הוא בבטן האדמה והעשן הנפלט מקטרי הרכבת נכלא במפלס הרציפים ואני לא יכול להימנע מלנשום אותו. כך כמובן כל שאר הנוסעים".

מהותה של "תובענה ייצוגית"

ייאמר מיד: את רוב הבקשות להכיר בתובענה או בתביעה כייצוגיות דוחים בתי המשפט. חלקן אף נדחות על הסף, מכיוון שקשה מאד להוכיח את הקשר של כל אחד מחברי הקבוצה הנכללים בתובענה הייצוגית לכך שהוא אכן נפגע.

אלא שכאן מדובר במקרה שונה. גם אם בית המשפט המחוזי בירושלים ידחה את בקשת רון ריטר להכיר בתובענה כמייצגת אלפים מתושבי מודיעין שמשתמשים באופן תדיר ברכבת ישראל, על העובדות ועל מימצאי הבדיקות והניטור שנערכו במתחם התחנה קשה לחלוק. הם מהווים תמרור אזהרה אדום מאד מבחינה בריאותית.

התובענה עוסקת בזיהום נשימתי חמור השורר (לפי הטוען) זה שנים בעומק התחנה, בקומת הרציפים. הזיהום נוצר מתנועת הרכבות בחלל הסגור במנהרה, שהיא סגורה מכיוון שמדובר בתחנה סופית ("טרמינל"). אמנם בבניית התחנה נלקחה סכנה זו בחשבון ונבנו פירי איוורור. לפי התובענה – הם אינם יעילים.

לתובענה צירף התובע ניתוח מימצאי דו"ח ניטור שביצעה חברת  "א.ש. שירותי מחקר בע"מ", שכלל ניטור ומדידה שקיימו אנשי החברה בין התאריכים 9 עד 20 בפברואר 2014. לפי התובענה – הדו"ח מאשר כי רמת הזיהום בתחנה גבוהה מדי.

בנוסף צורפה לתובענה גם חוות דעת רפואית של פרופ' גבריאל איזביצקי, מנהל המכון למחלות ריאה בבית החולים שערי צדק בירושלים. הדו"ח שלו קובע כי "קיים זיהום אוויר משמעותי בתחנת הרכבת מודיעין מרכז ברוב ימי החול, זיהום אשר עלול להיות מסוכן לאוכלוסיית הנוסעים החולים והבריאים כאחד". איזביצקי, אחד הרופאים הבולטים בתחום מחלות הריאה (חקר את השפעת זיהום האוויר בקרב הכבאים שטיפלו באסון התאומים), מוסיף: ברור ללא שום ספק שמבחינה רפואית, השפעת זיהום אוויר במקום סגור היא 'כפולה ומכופלת' לעומת מקום פתוח ומאוורר באופן טבעי. אין צל של ספק כי חריגות אלה עלולות להיות מסוכנות לקהל המשתמשים והנוסעים העוברים בתחנת הרכבת מודיעין מרכז. מכיוון שמדובר בחריגה שנמשכת מספר שנים, סביר להניח שהנזקים שנגרמו הם כבר חמורים אצל חלק מבאי התחנה ואולי אף בלתי הפיכים".

"להסיר מיד את המפגע"

בתובענה מבקש ריטר לצרף כתובע "כל אדם שנחשף לאוויר מזוהם במהלך שהותו במתחם תחנת הרכבת מודיעין מרכז, בין אם בהמתנה לרכבת או לאחר ירידתו ממנה, או בעת שהותו בתוך רכבת שעמדה בתחנה, בין במהלך יום עבודתו, או מכל סיבה אחרת, וזאת החל מיום פתיחת התחנה בתאריך 1.4.2008 ואילך".

עו"ד צוקר טוען בשמו של ריטר כי רכבת ישראל הפרה את החוק למניעת מפגעים סביבתיים ואת פקודת הנזיקין וכן את "חוק אוויר נקי". לטענת צוקר הרכבת גם הפרה את התחייבותה לנוסעים על פי חוק החוזים, ש"בתמורה לתשלום מחיר מלא עבור כרטיס הנסיעה ברכבת זכאים הנוסעים לקבל נסיעה ללא פגיעה בבריאותם ובאיכות חייהם".

במרכז התובענה דרישה שבית המשפט יורה לרכבת ישראל לפעול מיד להסרת המפגע, כולל ביצוע פעולות הנדסיות וכן הצבת תחנת ניטור קבועה במתחם התחנה. מעבר לכך התובענה דורשת "לפצות את חברי הקבוצה בכסף מלא בגין החשיפה לזיהום אוויר במשך שנים ארוכות, על הסיכון הבריאותי הכרוך בכך ועל עגמת הנפש, התיסכול והפגיעה באוטונומיה שנגרמו לחברי הקבוצה, עקב החשיפה לזיהום אוויר".

מה מקור הסכנה?

תחנת "מודיעין מרכז" נמצאת בתוך מנהרה תת קרקעית שרציפיה נמצאים בעומק 15 מטרים מתחת למפלס הקרקע. בנוסף לכך התחנה היא גם תחנת קצה כך שהמנהרה סגורה בצד אחד, מה שפוגע מאד בקצב תחלופת האויר הנקי. כך נוצר מצב שמפלס הרציפים הינו למעשה מנהרה באורך עשרות מטרים. הרכבת הנכנסת לתחנה מגיעה עד לקצה המנהרה, אז יורדים הנוסעים מהקרונות ועושים דרכם אל גרם המדרגות הנעות הנמצאות קרוב לקצה המנהרה.

בתובענה נכתב כי "נוצר צורך לתת מענה לסילוק גזי הפליטה הנפלטים מהרכבות המגיעות ועומדות בתחנה. לצורך כך הותקנו מפוחים שתפקידם לסלק את הגזים וכן מערכת לאספקת אויר צח לרציפים. כפי שמסתבר – מערכת המפוחים התגלתה כבלתי יעילה. ממש בזמן שבשטח הרציפים נמדדו ריכוזי זיהום אויר גבוהים וחורגים מהתקן, או שיש בהם כדי להוות סיכון בריאותי".

מה שמוסיף ומחמיר את הבעיה לדברי עו"ד צוקר היא העובדה ש"הרכבות הנכנסות לתחנה נשארות מונעות עד ליציאתן מהתחנה. אמנם יתכן שבתקופה האחרונה חלק מהרכבות מדומם את המנוע, אבל אין מחלוקת שבמשך תקופה ארוכה לא בוצע דימום מנועים לרכבות הנכנסות".

ריטר טוען כי "היות ולמעשה ישנו גרם מדרגות נעות אחד בלבד שממוקם בקצה המנהרה, הרי שהנוסעים היורדים מהקרונות שבאמצע הרכבת או בקרונות האחרונים צריכים לגמוע מרחק לא קטן ברגל עד למדרגות הנעות. לעיתים קרובות וכמעט תמיד בשעות העומס נוצר תור של אנשים המבקשים לעלות במדרגות הנעות, דבר התורם גם הוא לשהייה נוספת של הנוסעים בתוך המתחם. כך שפעמים רבות הנוסעים שוהים  בעל כורחם מספר דקות ברציפי התחנה, לאחר הירידה מהרכבת".

לפי התובענה, גם הנוסעים המגיעים לתחנה כדי לעלות על רכבת לכיוון ת"א חשופים במהלך פרק זמן לא קטן לזיהום אוויר בלתי זניח. זאת מכיוון ש"מטבע הדברים הנוסעים מקדימים לרדת למפלס הרציפים כדי לתפוס מקום טוב בקרון, בעיקר בשעות העומס בבוקר. לכן הם מגיעים לרציפים מספר דקות קודם שהרכבת יוצאת לדרכה, ובמקרים רבים מנועי הרכבות מונעים בזמן הזה".

הבדיקה שהזמינה הרכבת

בפברואר 2014 ביצעה חברת א.ש שירותי מחקר ניתוח של נתוני תחנת הניטור והמדידה  של רמת הזיהום בתחנה. הדו"ח הוכן לבקשת רכבת ישראל. סוגי המזהמים שנבדקו הם:

 PM 2.5שהם חלקיקים נשימים בקוטר של 2.5  מיקרונים.

– Nox מזהם המכיל את כלל תחמוצות החנקן ובהם גם  NO – ו- 2NO .

 –  NO חד תחמוצת החנקן. המרכיב העיקרי בכלל תחמוצות החנקן.

 NO2 –  דו תחמוצת החנקן. שהוא המרכיב הקטן בתחמוצות החנקן אך מהווה את הסכנה הבריאותית הגדולה יותר והוא מושפע בעיקר מתהליכים שניוניים.

מימצאי הניטור הראו כי עבור NO2 כמות הערכים מעל ערך הייחוס 0.8% מהזמן והיא  זניחה לחלוטין. אבל הממצאים מראים כי הממוצעים החצי שעתיים עבור המזהם NOx  במשך 23% מהזמן, נמדדו בו חריגות מערך הייחוס. במדידת הממוצע היממתי – פרק הזמן שבו נרשמה חריגה היה  כבר 60%.

במהלך המדידה היו סה"כ עשר יממות מלאות כאשר שתיים מתוכם הם סוף שבוע. הNOx- היממתי נמצא ברוב ימי החול מעל ערך הייחוס 75%  מימי החול. עבור PM2.5  נרשמו חריגות בשיעור של 80% מהזמן במדידת הממוצעים היממתיים. כלומר – בכל ימי החול במהלך המדידה הערכים היו מעל ערך הייחוס.

בסיכום הדו"ח כותבים הבודקים: "בשעות שבהן הזיהום הוא הגבוה ביותר לא נמצא קשר ישיר ומובהק לכמות רכבות גבוהה יותר. מעבר לכמות הרכבות – הריכוזים בתחנת הרכבת במודיעין שהינה תחנה סגורה ותחנת קצה יהיו מושפעים גם מכמות הזמן שהרכבות שוהות בתחנה, מידת הזיהום של הקטר, סוג הספציפי והאוורור של התחנה".

לריכוזי הרקע והשפעת הרכבים צפויה גם כן השפעה אך זו קטנה ביחס למתרחש בתחנות פתוחות לערוצי תחבורה גדולים . לגבי כמות הרכבות וזמן השהות בתחנה – נמצא שאין בהכרח קשר בין כמות הרכבות לשעות בהם הריכוזים גבוהים יותר. מעבר לכך שכמות הרכבות תשפיע על הריכוזים, כך גם זמן השהות שלהם בתחנת הרכבת. מכיוון שתחנת רכבת מודיעין היא תחנה קצה, הרכבות שוהות זמן רב בתחנה כאשר הן מונעות. ככל שהרכבת שוהה יותר זמן בתחנה – כך הזיהום מצטבר בה והאוורור פחות אפקטיבי. מומלץ לבדוק אם ניתן לצמצם את זמן השהות של הרכבות בתחנה ואת מידת הזיהום של הקטרים".

תגובת רכבת ישראל

"רכבת ישראל מבצעת ניטורי אוויר בתחנות הנוסעים ברחבי הארץ, כחלק מפעילותה השוטפת, תחזוקת התחנות והשירות לנוסעים. במסגרת זו נוטרה איכות האוויר בתחנת מודיעין ובוצע שדרוג למערכת המפוחים המוצבת במנהרת הרכבת. בכל הנוגע לפרטי התביעה, תגיב רכבת ישראל בבית המשפט ולא מעל דפי העיתון"

בתמונה הרציף המרכזי במודיעין. צילום אינגריד מולר