יוסי אוד לא הגיע בעצמו אל עולם הדבורים, הן הגיעו אליו. "לפני עשר שנים התחילו להגיע אלי לגינה מלא דבורים. הייתה לי שוקת מים והן התחילו לבקר אצלנו. הסתקרנתי אז התחלתי להתנדב במכוורת המחקר שבאוניברסיטה העברית בירושלים וגם אצל דבוראי. מפה לשם עברתי גם קורס גידול דבורים אורגני, שהבנתי שזה לא בשבילי, ולפני שלוש שנים הגעתי אל הדבוראות הביו-דינמית. אחרי עשר דקות בשיעור הראשון הבנתי שהשתנו חיי. הבנתי שהבנתי את כל נקודות הדיסוננס בחיי. לא פתרתי…אבל הבנתי".
שלוש שנים עברו מאז והיום אוד מוביל, יחד עם אגף שפ"ע והיחידה הסביבתית בעיריית מודיעין, פרויקט מסקרן במסגרתו מצטרפת מודיעין אל רשת ערים עולמית המקדמות גידול דבורים בשיטה הביו-דינמית והחזרת הדבורים הנעלמות מהעולם אל מרקם החיים הסובב אותנו. בנוסף הוא גם פותח בקרוב קורס גידול דבורים ביתי בחווה האקולוגית "חווה ואדם" שמחוץ לעיר.
נטוע בעיר
אוד, בן 57 (נשוי+3), נטוע עמוק בחיי העיר מודיעין, למרות שהוא בכלל לא מתגורר בה. מזה 30 שנים הוא עוסק בעשייה סביבתית/חברתית ומחזיק ברזומה עמוס ומרשים. הוא היה שותף לייסוד קורסי החווי"ה בצה"ל, שירת כקצין ידיעת הארץ בסיני, הוביל פרויקט שירות לאומי בשמורות טבע, ניהל את שמורות הטבע בעין גדי במידבר יהודה, היה ממייסדי התנועה למען איכות השלטון בישראל והתנועה האזרחית הרחבה וחבר בהנהלה המייסדת של תיכון אדם בירושלים.
אל מודיעין הגיע כאשר הקים את קהילת יזמ"ה בעיר וניהל את בית הספר שלה במשך שש שנים. לאחר מכן ייסד בעיר סניף מתנדבים של התנועה לאיכות השלטון וכיום הוא מתנדב יום בשבוע בבית הספר לחינוך מיוחד "גוונים". "אני עובד שם עם ילדים עבודה התפתחותית באמצעות פיסול בעץ, שזה אחד מעיסוקי היום. אני נטוע חזק בעיר.
"ואכן אוד הוא דמות מוכרת בעיר, עד כדי כך שאנשים לא מודעים לעובדה שהוא בכלל מתגורר בגבעת יערים. "לפני הבחירות האחרונות פנו אלי כמה מפלגות ורצו שארוץ איתן ברשימה למועצת העיר. כשאמרתי שאני בכלל לא ממודיעין, אף אחד לא האמין לי. חשבו שאני עובד עליהם".
לאחר אותו שיעור ראשון בקורס לדבוראות ביו-דינמית. אוד נשאב אל עולם הדבורים סופית. "בשיעור השני המורה אמר שבסוף הקורס נוכל לקנות כוורת ונחיל ולהתחיל לגדל דבורים בעצמנו. בשלב הזה אני כבר קניתי והתחלתי לגדל.
מאז עזבתי כמעט את כל עיסוקי והבנתי שהדבורים נעלמות מהעולם. הבנתי למה זה קורה והכי חשוב שהבנתי גם מהו המסר שהן מעבירות לנו האנושות בהיעלמותן. וזה השיעור שלנו לחיים".
כל ביס שלישי
לפני שנגיע אל אותו מסר שמעבירות לנו הדבורים בהסתלקותן מעולמנו, כדאי שניגע קודם באותה מציאות קשה שעולה לכותרות בשנים האחרונות. אלו העובדות: הדבורים נעלמו כליל מסין. בדרום, מרכז וצפון אמריקה מדובר על ירידה של עד 70% במספר הדבורים ובאירופה עומד השיעור על סביבות ה-40%. "תופעת התמוטטות המושבה" היא תופעה המתבטאת בהיעלמות מהירה של אוכלוסיית הדבורים. בארצות הברית נעלמה כחצי מאוכלוסיית הדבורים בעשור האחרון, וגם באירופה מדווחים דבוראים על מקרים שבהם נעלמות הכוורות בִּן לילה, בלא סיבה גלויה לעין. טרם נמצא הסבר מדעי לתופעה, אך יותר ויותר חוקרים מבינים שלא ניתן למצוא הסבר אחד ובלעדי לתופעה, אלא שהיא תוצר לוואי של מספר גורמים.
את הגורמים להיעלמות הדבורים ניתן לחלק לשניים: סיבות חיצוניות וסיבות פנימיות. הסיבות החיצוניות הן השינויים שמתרחשים בכל העולם, המשנים לרעה את סביבת המחיה של הדבורים. הסיבות הפנימיות נוגעות לדרך הקונבנציונלית שבה מגודלות הדבורים כיום. דרך זו מחלישה את הכוורת בהתמדה, עד רמה שבה הדבורים אומרות "די!" ונעלמות. בין הסיבות החיצוניות ניתן למנות תהליכי בינוי על חשבון שטחים טבעיים, קרינה סלולרית, שימוש בחומרי הדברה, מונוקולטורה (גידול של זן אחד על פני שטחים חקלאיים עצומים), היעלמות זנים שונים של צמחייה, מזון מהונדס גנטית, התחממות כדור הארץ, זיהום האוויר, האדמה והמים ועוד.
אז מה זה בכלל אומר שהדבורים נעלמות? ומה המשמעות עבורנו ועבור הכדור עליו אנו חיים? אוד מסביר כי הדבורים אחראיות ל-40% מההאבקה בעולם. אותה האבקה היא הבסיס לכל שרשרת המזון העולמית בטבע ובחקלאות. פחות דבורים שווה פחות האבקה. פחות האבקה משמעו פחות מיני צמחים המשמשים מזון לבעלי חיים ומכאן גם פחות מזון לבני אדם. "כל ביס שלישי שאנחנו מכניסים לפה, מקורו בדבורים", מסביר אוד, "המדענים גילו את הסיבות להיעלמות, אבל לא את הפתרון והן ממשיכות להיעלם".
ומה העולם עושה בנידון?
"כלום…אתה יכול למצוא ביוטיוב סרטונים מסין בהם רואים מסות של פועלים עובדים במטעים ומאבקים באמצעות מכחולים קטנים. שאר העולם לא עושה כלום".
כרגיל, אנחנו אשמים
לדברי אוד, מעבר לכל הסיבות להיעלמות אותן כבר הבנו, בבסיס הבעיה עומדת קודם כל שיטת הגידול הקונבנציונלית הרווחת בעולם ואותה מנסה השיטה הביו-דינמית להחליף. אגב, בניגוד לשאר העולם, בישראל התפשטות השיטה עדיין בחיתוליה ונכון להיום רק אוד ודבוראי נוסף דוגלים בגישה הנ"ל.
"בשנת 1923 עמד רודולף שטיינר (מייסד שיטת החינוך האנתרופוסופית. ע.ק) בכנס דבוראים בשוויץ ואמר שאם מגדלי הדבורים לא ישנו את דרך גידולן, בתוך מאה שנים הן ייעלמו מהעולם". אמר ונראה שצדק…
אז מה בדיוק הבעיה שאותה שיטת גידול דבורים קונבנציונלית, שמביאה אותן כיום אל סף היכחדות? התשובה לדברי אוד, נעוצה באותה נטייה אנושית ל"הנדס" את הטבע. כמו שלמדנו למקסם את תפוקת החלב ברפת הפרות בניגוד לטבע החיה, כך נעשה גם הדבורים במגוון דרכים שאת המחיר עליהן אנו משלמים כיום.
רשימת המניפולציות שעשה האדם בגידול דבורים היא ארוכה, וכאן נמנה חלק מהן. המניפולציה הראשונה החלה לפני יותר ממאה שנים, כאשר הדבוראים גילו את הדרך ליצור מלכות מלאכותיות. כאשר מניחים לדבורים לנהל את חייהן ללא התערבות, המלכה החדשה נוצרת מתוך הכוורת וכאשר הגיעה זמן החלפת השלטון באביב, מפנה המלכה הוותיקה את מקומה ועוזבת את הכוורת יחד עם חצי מהנחיל ומתמקמת מחדש. הבעיה עם השיטה הזאת, לפחות בעיני מגדלי הדבורים, היא הירידה בתקופת מוצרי הכוורת לאורך כמה חודשים עד שהנחיל מתייצב וחוזר לממדיו המקוריים. לכן נהוג כיום להרוג את המלכה הוותיקה בסתיו ולהנחית על כס המלוכה מלכה חדשה שגודלה בדרך מלאכותית. ככה מונעים את העזיבה ההמונית. הבעיה היא שהמלכה החדשה הופרתה מביצה של דבורה עמלה, חלשה יותר ממלכה טבעית, וכעת נוצר דור חדש של דבורים חלשות ופגיעות יותר.
"בנוסף, יש עוד הרבה דברים הפוגעים בדבורים ובעמידות שלהן לפגעים חיצוניים", מסביר אוד, "הן מקבלות אנטיביוטיקה, חלות הדבש הוחלפו בחלות מלאכותיות מחומרים שונים, במקום שהתזונה שלהן תהיה מבוססת אך ורק על דבש ופולן הן מקבלות תמיסת מי סוכר, מזיזים את הכוורות ממקום למקום בגלל צרכי האבקה ועוד ועוד. כל זה מנתק את הדבורים מהכוחות המזינים אותן בטבע ומשאיר אותן חשופות למפגעים. לכן הן נפגעות מכל אותן סיבות חיצוניות ונעלמות מהעולם".
לא אינדיבידואל, ישות אחת
בניגוד גמור לגישה הקונבנציונלית שמטרתה אך ורק מיקסום התפוקה, באה הגישה הביו-דינמית ואומרת: 'תנו לטבע לעשות את שלו'. "הגישה הקונבנציונלית רואה בדבורה כאורגניזם עצמאי, כאשר הנחיל השלם החי בכוורת הוא למעשה להקה/עדר דבורים. על פי הגישה הביו-דינמית, כל הכוורת (בה חיות בין 40-80 אלף דבורים) היא אורגניזם אחד – יישות אחת. כל דבורה היא תא אחד באורגניזם, וכל קבוצה הממלאת תפקיד מסוים היא איבר בגוף האורגניזם", אומר אוד. "יש 16 תפקידים בכוורת. יש קבוצת דבורים האחראית על ויסות הטמפרטורה שחייבת להישאר קבועה על 36 מעלות צלזיוס. קבוצה אחרת מהווה את המערכת החיסונית של הכוורת. תפקידן של הדבורים בקבוצה הוא לאסוף שרף עצים, שהוא חומר החיטוי שלהם, להביא אותו לכוורת שם מפיקים ממנו פרופוליס (אחד מתוצרי הכוורת) ומורחים אותו על הדפנות וכך מחזקים את המערכת החיסונית של כל דבורה ושל הכוורת כולה. יש דבורים שתפקידן לפלוט החוצה את הפסולת כגון קליפת הגולם, דבורים מתות, ביצים שבורות או אפילו אבקה רעילה שהגיעה על גופה של אחת הדבורים. חוכמת הכוורת יודעת לזהות את החומרים הרעילים ולפלוט אותם החוצה".
"קח לדוגמא את הזכרים שנמצאים בכוורת. על פניו, מדובר בפרזיטים לגמרי. הם אפילו לא אוכלים לבד, הנקבות מאכילות אותן. על פי הגישה הקונבנציונלית הם מיותרים וחסרי תפקיד. על פי הגישה הביו-דינמית, הזכרים הם תאי העצב של האורגניזם האחד שהוא ה'דבורית' – הכוורת. כמו תאי העצב בגוף האנושי, שהם למעשה מקור המידע שלנו על העולם באמצעות החושים, כך הזכרים הם תאי העצב של הכוורת. הם היחידים שיכולים להגיע אל כוורות אחרות ולהביא עימם מידע וידע מהעולם החיצוני".
פירקתם, עכשיו תרכיבו מחדש
בתחילת הכתבה ציין אוד כי הבין את המסר שמעבירות לאנושות הדבורים בעצם היעלמותן. ההקשר לכך מבוסס על פי אוד, לתהליכי הפירוק המבניים המתרחשים בחמישים-שישים השנים האחרונות. "האנושות מפרקת בעשורים האחרונים את כל המבנים שאפיינו אותה לאורך ההיסטוריה. משפחתיות, הורות, קהילתיות, ערבות הדדית, הכל שונה היום. כל מה שחיבר בינינו פורק למרכיבים בשם ההליכה אל האינדיבידואל והחופש. בעבר היית חזק אם היית חלק ממשהו, מקהילה כלשהי. היום אתה נתפש כחזק אם אתה אינדיבידואל וייחודי, אם אתה שונה מכולם ולא חלק מכולם. זה מה שעשינו גם לדבורים.
הגיע הזמן שבני האדם יעצרו את הפירוק הזה של כל דבר, ויתחילו לחבר. לחבר איש לרעהו, לפעול כמו הדבורים כאורגניזם אחד. בקהילה, בשיתופיות שמביאה להרמוניה בעולם. הדבורים אחראיות למרבית השפע בעולם. כל מוצרי הכוורת הם מוצרים בעלי סגולות בריאותיות. מדבש ופרופוליס ופולן ועד לעוקץ הדבורים, שכיום מערכת הרפואה כבר הבינה שהוא מסייע בחיסון והקלה במחלות כמו פרקינסון, דלקות פרקים ועוד רבות אחרות. וזה קורה משום שהן יוצרות מתוך קהילתיות ושיתופיות. הן פועלות בהרמוניה, בינן לבין עצמן ובהרמוניה עם העולם. אנחנו לעומת זאת, חווים יותר עבודה, יותר מתח, יותר ניכור ואלימות. אנחנו מרגישים איך אנו מתרחקים מהשפע. אם נחזור לפעול מתוך שיתופיות קהילתית הרמונית, נתחבר אל השפע בעולם ונבריא את עצמנו ואת החברה בה אנחנו חיים".
כוורת על גג האופרה
פרויקט החזרת הדבורים אל העיר עליו עובד כיום אוד יחד עם עיריית מודיעין, הוא חלק ממגמה גלובלית. עשרות ערים גדולות ברחבי העולם כבר הבינו את חשיבות החזרת הדבורים אל המרקם העירוני. כך למשל על גג בית האופרה בפריס ישנן כוורות וגם על גג עיריית ניו יורק. בלונדון יש עשרים אלף מגדלי דבורים ובברלין כל דייר חדש בבניין חותם על כוורת המספקת העירייה שגם מפעילה מוקד תמיכה למגדלים הנתקלים בבעיות או תקלות.
בישראל הנושא עדיין בחיתוליו ומודיעין היא העיר הראשונה בארץ הנרתמת לעניין. כאשר אני שואל את אוד איך יגיבו השכנים אם אציב כוורת על גג הבניין המשותף, הוא מחייך. "שמנו בגילה כוורת בבית ספר. אחד הילדים, שגר ממש צמוד לגדר בית הספר, אמר לנו: "חכו חכו, מה אימא שלי תעשה לכם שהבאתם לה דבורים הביתה". בסוף אימא שלו שומרת בחופשים על הכוורות וצועקת על כל מי שנכנס לשטח בית הספר.."
"הדבוראות העירונית מתפתחת בכל העולם. בתל אביב וירושלים יש מאות מגדלים, שעושים את זה באופן דיסקרטי כיום. כאשר מגדלים דבורים ללא מתח ולא מפריעים לצרכים שלהן, הן רגועות, מלאות רגש ואהבה ובעיקר – לא עוקצות".
בינתיים הוצבו מספר כוורות בגבעת הברושים שבין רעות למכבים, בהן אמורים לטפל ילדי אחד מבית הספר בעיר. בהמשך מתכננים אוד ואנשי העירייה, יוצבו כוורות נוספות בפארקים אחרים בעיר והנושא יוכנס אל תוכנית הלימודים. אז אל תתפלאו אם תקומו בוקר אחד ותגלו שהשכן שלכם עסוק עם הכוורת שלו על גג הבניין.
בתמונה: יוסי אוד. הדבורים אחראיות למרבית השפע בעולם. צילום אינגריד מולר
