בשבוע שעבר הגיש ד"ר אריאל ליבנה ממכבים בקשה לבית המשפט העליון לקיים משפט חוזר בשמו של סלימאן אל עביד מרהט, אשר מרצה כבר עשרים שנות מאסר עולם מאז 1993 לאחר שהורשע ברצח הנערה חֵנית קיקוס. ליבנה, קרימינולוג בהכשרתו ולשעבר בכיר בשב"כ, הגיש את הבקשה עם עורך הדין מאהר תלחמי מחיפה.

בבקשה מפורטים 39 עניינים, שלדעת המבקשים ובלשון משפטית הם "מקימים עילות למשפט חוזר". בין הנקודות שמשחקות לידיו של עביד ועשויות לסייע בזיכויו יש ראיות לכאורה למעשי שקר וזיוף של חוקרי המשטרה, להתעלמות מחומרי חקירה, להתרשלות בחקירת עדים או חשודים פוטנציאליים, כל זאת, במהלך חקירת פרשת הרצח שזעזעה בשעתו את המדינה. לבקשה למשפט חוזר מצורפות גם ראיות לכאורה המעידות על חפותו של אל עביד ומוכיחות כי נגרם לו "עיוות דין נוראי".

במרכז הבקשה מפורטות 19 ראיות שהיו בידי חוקרי המשטרה בזמן שהפרשה נחקרה, אולם ראיות אלה מעולם לא הוגשו לבית המשפט. בנוסף לכך, ישנן גם ראיות ועובדות חדשות שמקורן בחקירה עצמאית שניהל ליבנה עצמו בתיק במשך מספר שנים. ד"ר ליבנה טוען כי ראיות חדשות אלה עשויות לסייע בשינוי בהחלטת בית המשפט לגבי הרשעת אל עביד ולהביא לזיכויו מכיוון שהוא כלל לא פגש בחנית קיקוס ולכן גם לא חטף אותה, לא אנס אותה ולא רצח אותה.

הפרשה שהסעירה את המדינה

סלימאן אל עביד כלוא כבר למעלה מעשרים שנה, לאחר שהורשע באחת מפרשיות הרצח הקשות שידעה מדינת ישראל. פרשת היעלמות הנערה חנית קיקוס הסעירה את מדינת ישראל בקיץ 1993, כשביום חמישי ה-10 ליוני שנת 1993 חנית נראתה בפעם האחרונה בטרמפיאדה שבצומת הכניסה לאופקים  ומאז נעלמו עקבותיה.

כעבור שמונה ימים של חיפושים אינטנסיביים נעצר אל עביד כחשוד בחטיפתה והעלמתה של חנית קיקוס. במהלך חקירת המשטרה הודה אל עביד כי רצח את חנית קיקוס וכי זרק את הגופה באתר הפסולת דודאים. הגופה לא נמצאה, אבל סלימאן הורשע במשפטו, בעיקר על סמך מה שנחשב כהודאותיו, בחטיפה, אונס ורצח של חֵנית – ונידון למאסר עולם. 

כעבור שנתיים נמצאה הגופה במקרה באתר בנייה בפאתי באר שבע, במרחק 15 ק"מ מאתר דודאים. נוכח התפתחות דרמטית זו הוחזר התיק לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אולם אותם שופטים הרשיעו אותו שוב (אחד משלושת שופטי ההרכב זיכה אותו בדעת מיעוט). ב-1996 הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אולם רוב מתוך הרכב של תשעת השופטים החליט שוב לאשר את ההרשעה.

פתיחת התיק, הפעם הראשונה

בעקבות כתבת תחקיר מקיפה שפורסמה בפסח 2006 בעיתון מעריב מינה שר המשפטים דאז, הפרופ' דניאל פרידמן, את שופטת העליון ומבקרת המדינה לשעבר מרים בן פורת לבחון את הפרשה. בעקבות מסקנותיה והמלצת שר המשפטים, קיצר בשנת 2008 נשיא המדינה את עונשו של סלימאן מ-33 שנה ל-27 שנה.

ד"ר ליבנה, על מה בעצם מתבססת הבקשה הנוכחית?

"על כך שהכשל המרכזי בהרשעה של אל עביד הוא העובדה שהגופה נמצאה, ובמקרה, במקום שונה בתכלית מהמקום בו הודה אל עביד בחקירתו, ובשיחזורים המצולמים שנערכו לו על ידי חוקרי המשטרה. חמישה עשר קילומטרים מפרידים בין אתר דודאים שבו טען אל עביד שקבר את הגופה לבין מקום הימצאה בבאר שבע".

ומה לגבי הטיעונים המשפטיים שלך ושל עו"ד תלחמי?

"בבקשה למשפט חוזר שהגשנו השבוע אנחנו טוענים כי לחקירה המקורית של אל עביד הוסיפו חוקרי המשטרה 'הערכות הגיוניות' משלהם, באשר לאופן בו אמורה להתבצע העבירה. כעבור שנתיים, כשהתברר שהמציאות שונה לגמרי מ'התסריט', פעלו החוקרים והפרקליטות כדי להתאים את 'תוצאות החקירה' מקיץ 93' כשחנית קיקוס נעלמה, לעובדות שהתבררו ביוני 95' כשגופתה נמצאה".

על זה אתם מתבססים?

"לא רק. אנחנו גם טוענים בבקשה שהגשנו לבית המשפט, כי אל עביד אולץ למעשה להודות באשמה, כאשר לא היה מיוצג על ידי עו"ד, באמצעים שאינם חוקיים ושלכאורה החוקרים העידו שקר בעניין זה במשפט הראשון. בנוסף, מידע שהעיד על כיווני חקירה אחרים, שאינם החשד הקלוש והמוזר באל עביד, נבדק באופן חלקי ורשלני או שכלל לא טופל. כמו כן המקום בו נמצאה הגופה של חֵנית ז"ל לא נבדק, לא נחקר והוצג באופן חלקי מאוד במשפט השני. ולכן  השופטים, שחזרו והרשיעו אותו , קיבלו החלטה שגויה על בסיס חומר ראיות חסר. במילים אחרות, אנחנו טוענים בבקשה שהגשנו, שכל ההרכבים שהרשיעו את אל עביד בעצם לא הכירו את זירת העבירה, היכן שנמצאה הגופה, ואף לא את האזור הסמוך לה".

היית מעורב במשפט הראשון של אל עביד?

"ממש לא".

אז איך נשאבת לתוך הפרשה הזאת?

"יום אחד, אחרי שיצאתי לפנסיה מהשב"כ ביוני 2003, ראיתי כתבה בעיתון שעניינה אותי ושכותרתה היתה "עשר שנים להרשעת סלימאן אל עביד". משהו בכתבה דיבר אלי. אולי בגלל ההבנה הייחודית שיש לי בתחום עבודתי בשב"כ עוד לפני שיצאתי לפנסיה. הדברים פשוט לא הסתדרו לי עם העובדות. מה שמשך את עיני היתה העובדה הדי בולטת שההרשעה של אל עביד בכל ההליכים המשפטיים לא התאימה לעובדות שתוארו".

ובכל זאת, לא פגשת מעולם את אל עביד, אתם לא מאותה סביבה חברתית, לא אכלתם מאותו מסטינג כמו שאומרים בצבא. מה פתאום התגייסת לטובתו?

"זה לא פשוט. כי מדובר בהרבה רבדים שמצטברים. בגדול אני יכול לומר לך כשנחשפתי לעניין, ממש עם צאתי לגימלאות, הייתי שקוע בעבודת הדוקטורט שלי בקרימינולוגיה והיה לי עניין מקצועי בפרשה. ראיתי כשקראתי את חומר החקירה איך פישלו שם, פשוט לא חקרו את האנשים הנכונים, לא השתמשו בפרטים שהיו ממש בידיים של החוקרים".

תן דוגמה…

"למשל בתחילת החקירה, ממש ביממה הראשונה, בא אדם בשם דוד ניסימיאן וטען כי הוא לקח את חנית קיקוס ז"ל טרמפ מצומת אופקים לבאר שבע ושם הוריד אותה וזהו. השוטרים לא לקחו אותו ברצינות ולא האמינו לו. יש הרבה דוגמאות לאורך החקירה על כך שלא ממש שאלו את השאלות הנכונות את האנשים הנכונים".

יש עוד דוגמאות?

"הנה למשל, וזה צורם מאד, שאת גופתה של חנית מצאו כאמור לא באתר דודאים כפי שטען אל עביד אלא בבאר שבע, באזור מתפתח שהקימו שם תשתיות לבניית שכונה חדשה סמוך לרחוב מצדה. מאד קרוב למקום מציאת הגופה היו שני ריכוזים של פועלים זרים שעבדו במתחם, פועלים יוגוסלביים ופועלים טורקיים. וראה זה פלא: אף אחד משוטרי צוות החקירה לא חשב בכלל לתחקר ולתשאל את הפועלים הזרים. כשעשיתי את הבדיקות שלי לקראת פירסום הכתבה, איתרתי את מנהל העבודה הישראלי שעבד אז באתר והוא אמר לי 'מאד מאד התפלאתי שלא באו לשאול אותי ואת הפועלים אם ראינו משהו. הייתי בטוח שיבואו אלינו, אבל כלום'".

ובכל זאת אתה מתגייס ומשקיע שעות על שעות בתיק הזה ורץ לבית המשפט כדי להשיג משפט חוזר לבדואי מרהט שאין ביניכם שום קשר.

"נכון. אולי בגלל הניסיון שלי בשב"כ בתחום החקירות צרם לי לראות איך החקירה התנהלה בתיק הזה, לא היה צריך להיות כאן משפטן אלא להפעיל היגיון בריא. גם בשב"כ לא עסקתי בראיות משפטיות, אבל עסקתי הרבה בחומרי חקירה וראיתי מיד את הכשלים בהתנהלות התיק. אבל חוץ מזה בפרקי אבות כתוב במסכת אבות פרק ב' משנה ה': 'במקום שאין שם אנשים, תהיה איש'. כלומר יש חובה מוסרית על כל אדם שרואה עוול לנסות ולקן את העוול הזה ואני חושב שכך צריך לפעול".

ומה עשית?

"התקשרתי לעיתונאי עמיר רפפורט ממעריב והצעתי לו שנעבוד יחד על תחקיר מקיף של הפרשה. במילים אחרות אמרתי לו: בוא לחקור מחדש את הסיפור הזה. הוא הסכים והתחלנו לעבוד על החומר. תוך כדי העבודה התחברתי מאוד עם ההורים השכולים דולי ורפי קיקוס".

פתיחת התיק, בפעם השניה

השלמת את החקירה הפרטית שלכם?

"כן. התחלתי לפשפש בחומר החקירה בתיק ובפסח 2006 פרסמנו תחקיר ענק שהשתרע על פני אחד עשר עמודים במוסף מעריב".

ומה היו מסקנות התחקיר שלכם?

"המסקנות היו נחרצות: שסלימאן אל עביד נחקר למעשה באופן לא חוקי ולמיטב הבנתנו, לכאורה, החוקרים שיקרו בעניין זה בבית המשפט. גם ההגנה שלו לא הייתה משהו, וזה עוד בלשון המעטה. מצאתי בתיק החקירה חומרים המעידים על כיווני חקירה שכלל לא טופלו והתברר שהמשטרה התעלמה גם מהעובדה שחֵנית קיקוס בעצם הייתה מאויימת".

ומה קרה אחרי פירסום התחקיר שלכם?

"אחרי הפרסום במעריב המשטרה מינתה צוות שהמליץ על מינוי וועדת בדיקה משטרתית לעניין זה. אלא שההמלצה נגנזה על ידי מי שהיה אז ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, כיום המפכ"ל וגם הוא תושב העיר מודיעין. לא ויתרתי, פניתי עם התחקיר לשר המשפטים דאז דניאל הרשקוביץ שהחליט בניגוד לדעתו של דנינו ונענה לפניה והוביל מהלך שבסופו הורידו לסלימאן שש שנות מאסר מ-33 ל-27 שנים. אך זה לא פתר את הבעיה מפני שהוא עדיין יושב בכלא".

ומה היה הצעד הבא?

"לפני כשנתיים הבנתי שהאפשרות היחידה לעזור לו היא להגיש בקשה למשפט חוזר. מאחר שאיני משפטן פניתי לעו"ד מאהר תלחמי מחיפה וביחד טיפלנו בעניין".

אני מניח שזה היה די מתסכל כי כבר הורידו לו כמה שנים, אז למה היתה תקווה שבאמת שוב יפתחו את התיק המסובך הזה?

"צריך לזכור שבקשה למשפט חוזר היא פרויקט מסובך מאד ומורכב מאד שלוקח זמן רב ובוודאי כשמדובר באסיר כמו סלימאן אל עביד שעניינו עבר את כל ההליכים המשפטיים האפשריים כולל דיון בפני הרכב של תשעה שופטים בבית המשפט העליון".

אתה בקשר עם אל עביד?

"כן. אנחנו מדברים כל כמה ימים חופשי בטלפון. ביקרתי אותו בכלא מעשיהו כמה פעמים והייתי בביתו ברהט. יש קשר טוב ביננו".

האסירים עומדים בתור

ד"ר ליבנה, תושב מכבים כבר שנים, מגיע במקור מראשון לציון. אחרי התיכון בפנימיה הצבאית בתל אביב התגייס לצנחנים. אחרי השירות הצבאי הגיע לשב"כ, שם עסק בעיקר בהפעלת סוכנים ובניתוח חומרי חקירות. כשיצא לגימלאות מהשב"כ פנה לקרימינולוגיה, עבד על עבודת הדוקטורט שלו, וכיום הוא קרימינולוג עצמאי.

בעקבות כתבת התחקיר בעניינו של סולימאן אל עביד, שהתפרסמה במעריב בשנת 2006, פנה אליו אסיר נוסף, כמאל סביחי, שהורשע עם עוד שלושה בני אדם ברצח דפנה כרמון בחיפה בקיץ 1982. ד"ר ליבנה הצליח לשפוך אור על פרשת רצח כרמון ובעקבות זאת הופק הסרט "מערבולות" שעסק בנושא ושודר בערוץ "יס דוקו" בשנת 2011.

עו"ד מאהר תלחמי, נוצרי שמתגורר בחיפה, הוא עו"ד פלילי שהיה בתחילת דרכו המקצועית בעת שד"ר ליבנה החל לחקור את פרשת חנית קיקוס. תלחמי היה אחד מהסניגורים שייצגו את הנאשמים ברצח החייל עדן נתן זאדה בשפרעם במעשה לינץ' והוא כאמור הגיש עם ד"ר ליבנה את הבקשה לעריכת משפט חוזר לסולימאן אל עביד.

צילום פרטי