כמעט שלוש שנים אחרי אירועי ה-7 באוקטובר יוצא לדרך בימים אלו מפעל הנצחה חדש לזכרן של התצפיתניות והסמב"ציות שנפלו במוצב נחל עוז. כזכור, במוצב נפלו באותו יום התצפיתניות שירה ושוחט וים גלס ממודיעין, ואילו נועה מרציאנו נחטפה לרצועת עזה, שם נרצחה בבית החולים המקומי.
מי שהצטרף כעת אל פרויקט "העוז" הוא אבי מרציאנו, אביה של נועה, כאשר במסגרת הפרויקט יונצחו הנופלות בחמ"לים שהוקמו ברחבי העולם בתמיכת הקרן לביטחון קהילות יהודיות של הסוכנות היהודית. במהלך החודשים הקרובים יתארחו בני המשפחות השכולות בקהילות היהודיות, ישתתפו בטקסי זיכרון וישתפו את סיפור הגבורה של בנותיהן, כדי להנציח את המורשת שלהן ברחבי העולם ולחזק את הקשר ואת הערבות ההדדית בין ישראל ליהדות התפוצות.
לאחר טקס השקת הפרויקט השבוע אמר מרציאנו למודיעין News כי "הכוונה היא להקים 18 חמ"לים על שם התצפיתניות והסמב"ציות שנהרגו בנחל עוז, בגלל שהן היו העיניים של המדינה. הן ראו את הכל, הקשיבו בחדות ונשאו על כתפיהן הצעירות אחריות כבדה מדי. מדובר במיזם הנצחה בינלאומי של הסוכנות היהודית וקרן היסוד, שביקשו לקחת את המשמרת של הבנות ולקחת אותה הלאה לרחבי העולם, כאשר כל חמ"ל יישא שם של תצפיתנית או סמב"צית אחרת".
החמ"ל שהוקם על שמה של מרציאנו נמצא במונטריאול, קנדה, אליה ימריאו בני המשפחה בקרוב. "נכיר את הקהילה, נראה את החמ"ל שרשום על שם נועה. מבחינתנו זאת יוזמה מאוד מבורכת ומאוד חשובה. קודם כל בגלל ההנצחה, ודבר שני כדי להמשיך את דרכן של התצפיתניות בכך שהחמ"לים מותחים קו ביניהם. לכל קהילה יש חמ"ל עם מצלמות שצופות על המתקנים הרגישים של הקהילה. זה מאוד דומה למה שעשו התצפיתניות שלנו, שהגנו על ארץ ישראל", אומר מרציאנו.
האלוף במיל' דורון אלמוג, יו"ר הסוכנות היהודית, הוסיף השבוע: "התצפיתניות והסמב״ציות הלוחמות לימדו מדינה שלמה מהי משמעותו האמיתית של חמ״ל. מקום של אחריות, עירנות ומחויבות לראות את מה שאחרים עדיין לא רואים, לשמוע את הקול האחר. הן ראו ושמעו עבור כולנו, ראו ושמעו את מה שרבים לא העזו לראות. החמ״לים שיישאו את שמותיהן ימשיכו את המורשת שהבנות הלוחמות הותירו לנו. לראות, אבל לא פחות מכך להקשיב לקולות החשובים, להקשיב זה לזה. לשאת על כתפיהן את האחריות המשותפת המחברת בין כולנו ומבטיחה את קיומנו״.
עוד השבוע התייחס מרציאנו לפרסום כי צה"ל ושב"כ חיסלו מחבל חמאס שהחזיק בגופתה של בתו נועה. "רגע לפני שקיבלתי את הידיעה על חיסולו של המחבל הארור שהחזיק בנועה, קראתי קדיש בטקס באושוויץ בירקנאו, כחלק ממשלחת 'עדים במדים' של צה"ל. החיים בין שואה לשואה. קו אחד מחבר בין מה שקורה לנו מאז ה-7 באוקטובר, מאז שאיבדנו כל כך הרבה, לבין המחויבות המוחלטת שלנו, כיהודים וכאזרחי ישראל, להנציח את זיכרון השואה, לחזק את הזהות היהודית והציונית, ולחבר בין העבר להווה. סיפורים של ימים חשוכים, שכל כך פיללנו שעברו מן העולם, מתערבבים, בלי שאני רוצה בכלל, עם כל מה שקורה לי ולנו. הכאב חד יותר. ברור יותר. נועה היתה איתי בכל צעד, בכל רגע. לקחתי אותה איתי בלב ועל דגלים וחולצות, אותה ואת כל התצפיתניות והסמב"ציות שנפלו במחנה השמדה אחר, מחנה נחל עוז, בשטח מדינת ישראל".
