אחד האירועים המחרידים ביותר מאותה "שבת שחורה" היה, כמובן, הטבח במסיבת הטבע ברעים, כמו גם במסיבה נוספת שנערכה באותן שעות בסמוך לקיבוץ נירים. בשתי המסיבות נרצחו דור חנן שפיר ממודיעין וגילי אדר מלפיד.
מי שהיה במסיבה ברעים וניצל הוא אלעד חכים, בן 23 ממודיעין, שסיפר: "לא חשבתי שמה שאראה במסיבה ישפיע עליי כל כך חזק. הגעתי לשם עם הרבה חברים, רקדנו עד סביבות שש וחצי בבוקר, ואז התחילו הפיצוצים והבלגאן. אף אחד לא ידע מה באמת קורה, היו מלא טילים באוויר ואנשים התעלפו".
בשלב הזה עוזבים חכים וחבריו את חפציהם ומתחילים להימלט מהמקום, ולאחר כמה דקות הם מוצאים מחסה במיגונית סמוכה. "כשהיינו שם עצרו לידינו שוטרים ואמרו שיש אירוע ביטחוני חריג ושאנחנו חייבים לעוף משם כמה שיותר מהר. יצאנו משם והתחלנו לשמוע יריות באוויר. באיזושהי פנייה פנינו ימינה, ושם חיכו לי שני מחבלים עם קלצ'ניקובים. הם עמדו על הכביש והתחילו לירות לכיוון שלנו. אמרתי לכולם לפתוח חלונות ולהוריד ראשים, ונסענו במהירות של 180 קמ"ש דרך המחבלים. דקה אחר כך כבר היו שם עוד מחבלים שירו בכל מי שניסה להימלט דרך הכביש".
חכים וחבריו ממשיכים בדרכם ומגיעים אל הכניסה לבסיס רעים, שם חשבו כי יהיו מוגנים. "מיד כשנכנסנו ראינו מחבל שהיה נראה כמו חייל, שנמצא כבר שרוע על הרצפה. לא ידענו שבתוך הבסיס יש כבר עשרות מחבלים. התחלנו לצעוק אם מישהו יכול לעזור לנו, היינו האזרחים היחידים שם. החלטנו להתחבא בתוך מיגונית, אליה הגיע גם חייל אחד עם נשק. אחרי זמן מה החייל עזב ובמקביל ראיתי עשרה מחבלים מתקרבים לעברנו. לא היה לנו נשק. החזקתי ביד קסדה ואמרתי לחברים שאם הם ינסו לקחת אותנו אז ננסה לפחות להרוג אחד או שניים מהם. הם התחילו להתקרב יותר ויותר, ואמרתי לכולם לכתוב משהו להורים ולאחים. לא ידעתי מה הולך לקרות".
בשלב זה מגיעים למיגונית שני חיילים חמושים, שניהלו קרב מול המחבלים. "אחד מהם אמר לנו לברוח לחדר המודיעין ולהגיד שם את השם שלו, כדי שיכניסו אותנו. ברחנו תוך כדי שיורים בכל מקום. הגענו לחדר המודיעין ולא הכניסו אותנו בהתחלה. חשבו שאנחנו מחבלים. עוד שנייה התחלנו לבכות ליד הדלת. אנחנו עומדים שם ומתחננים שיכניסו אותנו, ובמקביל אני רואה עוד מחבלים מתקרבים אלינו. ברגע האחרון הגיע לשם מישהו בדרגה גבוהה עם עוד חייל, אמר לו לעבור למצב כריעה ולירות בכל מי שמתקרב, ובשנייה האחרונה נכנסנו לחדר".
לאחר מכן שוהים חכים וחבריו בחדר המודיעין במשך 14 שעות, עד לפינויים מהבסיס. "בכל השעות האלו אני חושב לעצמי שאני מקווה שכל מי שהיה איתי במסיבה בסדר. כשיצאנו בסוף מהבסיס בשיירה, אתה פשוט רואה דרכים שרופות, גופות בכל מקום, ריח של מוות באוויר. זה היה סיוט שאני מנסה שלא לקחת איתי עכשיו לכל החיים, אבל אני מאמין שזה יישב עליי עוד הרבה מאוד שנים".
