בין אלפי הישראלים שמצאו את עצמם תקועים בדובאי כשהחלה המערכה מול איראן הייתה גם מוניקה לב כהן, תושבת רעות שיצאה לחופשת מהחלומות בפיליפינים ולא תיארה לעצמה שתמצא את עצמה תקועה במשך שמונה ימים ביעד להפצצות האיראנים.

השבוע, לאחר שהצליחה לשוב לישראל, סיפרה כהן למודיעין News: "יצאנו עוד לפני תחילת המלחמה לחופשה שתכננו חצי שנה מראש. ביום שבת היינו בדרכנו חזרה לישראל, עם קונקשן קצר של כשעה בדובאי. תוך כדי הטיסה לדובאי אני בודקת בחדשות מה קורה, מבינה שפרצה מלחמה עם איראן, ואז יורד האסימון שהולכים לסגור את השערים של ישראל. אף אחד לא חשב שהולך לקרות משהו בדובאי. המטוס חג באוויר שלוש שעות, כמו הרבה מאוד מטוסים שראינו, ואז הטייס אומר: 'אנחנו נאלצים לנחות בעומאן'. ניגשנו לצוות ואמרנו להם שיש ישראלים על המטוס ואנחנו לא יכולים לנחות בעומאן, ולמזלנו הוא נחת בסוף בדובאי".

כצפוי במדינה שאינה ערוכה לאיום טילים, עם הנחיתה בדובאי נתקלה כהן בכאוס. "היו שם מלא אנשים שמחפשים את המזוודות שלהם, לא הבנו מה קורה ואחרי שש שעות בשדה ביקשו מאיתנו להתפנות. היה תור כאורך הגלות והתחלנו לחפש מלונות. פתאום הגיעו מלא אוטובוסים מטעם חברת התעופה האמירתית, העלו את כולם ולקחו אותנו למלון. זה היה מדהים איך שדאגו לנו. איך שיצאנו משדה התעופה נפל שם כטב"ם. היינו בלי כלום, בלי המזוודות, והיינו צריכים להסתדר. במלון שלנו לא היו ישראלים, ובדיעבד גילינו שהיו מלונות עם ישראלים שפתחו קבוצת ווטסאפ. בדיעבד גם שמענו שהייתה טיסה צבאית שחילצה דיפלומטים ישראלים. הרגשנו נטושים. נשארנו מאחור ואין עם מי לדבר".

איך מתמודדים שם עם האזעקות והנפילות?

"בדובאי זה לא כמו בארץ, אין חדשות כמו כאן. אתה מנותק ויש גם מלא פייק ניוז. ראינו בחדשות את בורג' חליפה עולה באש, מה שלא קרה במציאות, אבל היו פגיעות אחרות. שמענו בומים אבל אין אזעקות. כל הזרים לא יודעים מה לעשות, אף אחד לא מסביר להם. אני ובעלי רצנו לחדר המדרגות ואף אחד לא הבין מה אנחנו עושים. בשלב מסוים ביקשו שנפסיק לרוץ כדי לא להלחיץ את האורחים. הם מנסים לשדר שהכל כרגיל, וכל העסקים היו פתוחים עד שהגיעו שמועות על הרוגים ופצועים. שום דבר לא היה בחדשות. כל יום ניסינו למצוא טיסות אבל השדה היה סגור. לזרים היו אופציות יבשתיות לצאת, עם אוטו לעומאן או לסעודיה ולתפוס טיסה משם, אבל אנחנו היינו תלויים רק בטיסות ואין טיסות".

"זה לא רק הבומים באוויר, יש גם עוינות", מוסיפה כהן, "מסתובבים שם גורמים עוינים וזה מפחיד. אז גם ההפגזות, גם החוסר ודאות וגם איומים מצד גורמי טרור, כל אלה מהווים סכנת נפשות וחייבים להוציא את הישראלים משם כמה שיותר מהר. כשהגענו לשדה התעופה בדרכנו לאתונה הייתה התראה בטלפון, ירדנו למטה והיה בום מאוד חזק. פינו את כולם לטרמינל אחר וביקשו שאף אחד לא יצלם. שיתקו את השדה ולא ידענו אם הטיסה תצא או לא. היו מלא רסיסים ושמענו בום, אבל למרבה המזל הטיסה יצאה אחרי שש שעות. האמירתים פעלו מעל ועבר, קיבלו אותנו מאוד יפה ועשו הכל כדי שזה יעבור בשלום.  בטיסה חזרה נזכרנו בסרט 'ארגו', בסצנה שמחלצים את כולם מאיראן. ככה הרגשנו. באמת התמזל מזלנו, בגלל שטסנו עם החברה האמירתית קיבלנו מלון וטיפלו בנו, אבל יש ישראלים שמצאו את עצמם מוציאים סכומים מטורפים עם ילדים קטנים. שמענו על ישראלים שישנים בחניונים".