החייל אלאור אזריה קיבל השבוע סיוע כבד משקל בדמות עדותו של האלוף (במיל.) דן ביטון, תושב רעות שהחליט לצאת להגנתו של החייל.
ביטון – לשעבר ראש ענף טכנולוגיה בצה"ל – סבור כי צה"ל טעה בהתנהלות שלו בפרשת החייל וכי "מדובר בזירת קרב לכל דבר עם כל הלחצים המאפיינים זירת קרבות. ברור לי שהצבא טעה בהתנהלות ובהתמודדות עם האירוע. אם ניקח בחשבון כל מה שאזריה עבר וחווה בשדה הקרב הזה, והוא מפנה את חברו הפצוע באלונקה ושומע צעקות שהמחבל זז ולבוש בצורה מעוררת חשד ועלול אולי לפוצץ את עצמו, כל זה מלחיץ מאד את כל הזירה. וכך אזריה מבין ומפרש את הדברים. אז זה לא ממש הזוי בעיני שכך הוא פעל. גם אם היתה כאן טעות בשיקול דעת – מכאן לקרוא לחייל 'רוצח' זאת דרך ארוכה מאד ולא נכונה".
ביטון טען כי הזירה שבה נורה המחבל לא בודדה עם תום האירוע, לא נוטרלה מחשש למטען שנמצא על גופו של המחבל ולפיכך היתה סכנה מוחשית לכל החיילים שהסתובבו מסביב למחבל ששכב על הרצפה. אך מעבר לכל, ביטון כואב את מה שעושים לחייל עצמו במשפט, שלדבריו הוא מיותר. וכך הוא אומר: "בתחילת הדרך זו הייתה התמונה שציירו לנו: אף אחד מהנוכחים בזירה לא חש בסכנה ולא ניתנה שום פקודה לירי. החייל אמר 'הגיע לו למות'. והיכן אנו עומדים היום? חיילים, פאראמדיק, שני סמלים ומ״מ העידו שחשו בסכנה כשהמ״מ נתן פקודה לסמל, שאם המחבל מבצע תנועה חדה יש לירות בו. זה דבר שמבטא את החשש של המ״מ והמענה לחשש זה. המ״פ שינה את גרסתו מספר פעמים ביחס למה שהחייל אמר לו. כך ביום הראשון טען המ״פ כי שלוש פעמים החייל אמר לו 'הוא זז אז יריתי בו' ולאחר מכן שינה את גרסתו. אז עם מה נותרנו"?
"התביעה נותרה במצב שבו היא מנסה לבסס את כל אשמת ההריגה על עדות אחד החיילים ועוד חיילת, כמדומני חובשת בגדוד שלטענתם אזריה אמר להם שהירי בא כי המחבל פגע בחברו או משהו בסגנון. לא העמקתי בעניין הזה, אבל הדעת נותנת שחייל גם משוויץ ומספר סיפור גבורה בפני חברו הקרוב או בפני החובשת.
"אפשרות נוספת היא ששני העדים הנ״ל ישרו קו עם 'רוח המפקד' וזאת לנוכח הלחץ שהופעל על העדים. כפי שהעידו מספר עדים יודגש שהחובשת ציינה בעדותה שאזריה היה בסערת רגשות כשאמר לה את זה והיא אף המליצה לו להפגש עם קב״ן. זה המצב המשפטי להבנתי לאור מצב הדברים הזה. מומלץ למשפחה להיערך לערעור במידה ואזריה יואשם בהריגה".
בתמונה האלוף דן ביטון. "הזירה לא נוטרלה" (צילום פרטי)
