המאמר של העיתונאי גדעון לוי בעיתון הארץ "הרעים לטייס" הרגיז מאוד את תא"ל (במיל.) גיורא גורן מרעות. אבל למרות הכעס, גורן ממשיך מדי יום לקבל את העיתון לביתו והוא אומר: "צריך לתמוך בהארץ כי צריך שיהיה כאן גם קול הפוך, נגדי לקונצנזוס שאנחנו שומעים כל הזמן".

גורן, מבכירי טייסי חיל האוויר לדורותיו, היה מפקד בית הספר לטיסה בחצרים, מפקד כנף 4 (בסיס חצור) ובתפקידו האחרון נספח צבאי בארצות הברית. למוד קרבות, שטס עוד על מטוסי המיראז' שצרפת מכרה לישראל בשנות החמישים. על הביקורת הנוקבת לגבי תקיפות חיל האוויר בעזה והרג חפים מפשע הוא אמר לנו השבוע: "עכשיו עושים הרבה מאד כדי למנוע פגיעה בבלתי מעורבים, אבל במלחמה תמיד יהיו נפגעים. אני יכול לומר לך שחיל האוויר היום יודע לפגוע בצורה נקודתית ויעילה הרבה יותר ומונע הרג נוסף רב. בתקופה שלי היו צריכים שתי רביעיות של מטוסים שיתקפו מטרה אחת, שהיום מטוס בודד מוריד בטיל ראשון. אז ברור לך ששתי רביעיות היו הורגות הרבה יותר אנשים וגורמות להרס רב יותר מסביב מאשר מטוס אחד".

כיום גורן משתתף ב"פורום הדוברים" של חיל האוויר, שנפגש מעת לעת. מדובר בקצינים בכירים שפרשו, המקבלים תדרוכים שוטפים ממפקד החיל ונקראים מפעם לפעם לייצג את החיל במהדורות חדשות בטלוויזיה וברדיו.

מתי השתנו הדברים בחיל האוויר?

"קו השבר של החיל היה בסרבנות של תא"ל יפתח ספקטור לתקוף אזרחים. המכתב שלו, שבו הוא הודיע כי יסרב לתקוף כדי לא לפגוע באזרחים, היווה אבן דרך בחייל ונוק אאוט נוקב. מעבר לכך אני רואה פרשנים רבים שממלאים את אולפני הטלוויזיה ומדברים ללא סוף שטויות" .

גורן. "לוי כתב את השטות הגדולה בחייו"

אולי יש משהו בביקורת?

"אין לי התנגדות שבמלחמה ייהרגו אנשים. זו טבעה של מלחמה וככה זה. צריך רק להגיע למצב שבו הנזק יהיה מינימלי, כי טעויות קורות ויקרו. כמו שהפלנו בשנות השבעים את המטוס הלובי שחדר לסיני והרגנו מאות אזרחים בגלל טעות. והיו עוד מקרים".

אז גדעון לוי הרגיז אותך?

"לגמרי, כי הוא קרא לסרב פקודה. הוא לא מכיר את חיל האוויר ולא יודע אלו מגבלות החיל מטיל על עצמו. חיל האוויר למד והפיק הרבה מאד לקחים בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרשת יפתח ספקטור. בינתיים החלטתי לשמור את המנוי להארץ, למרות שזה מעורר רוגז".

אם היית יכול לומר משהו לגדעון לוי, מה זה היה?

"שהוא כתב את השטות הגדולה ביותר בחייו. הוא לא לוקח בחשבון ולא יודע מה שקרה בחיל האוויר בשנים האחרונות".

היית מפקד בית ספר לטיסה ואתה יודע עד כמה חשוב לדייק בהפצצה, בעיקר באיזור עם אזרחים…

"השתתפתי במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת של"ג, הפלתי מטוס אוייב ואני אומר לך באחריות שחיל האוויר משתדל מאד גם היום לדייק מאד בירי. אבל אנחנו כטייסים גם תלויים הרבה במודיעין. אם למשל יש משפחה בבית שעומדים להפציץ, אתה כטייס לא תמיד יודע את זה".

ובמקרה כזה על מי האחריות המוסרית?

"אין כאן אחריות מוסרית. במקרה כזה המצפון של הטייס נקי לגמרי. במקרה שהמודיעין לא היה מדוייק ונפגעו אזרחים".

ואם אזרחים לא יתפנו לפני הפצצה?

"זה יהיה בסדר לתקוף, גם אם האנשים יישארו שם. הם צריכים לדעת שאנחנו מתכוונים לכך. אחרת בכוונה ישאירו אזרחים ליד כל מטרה וכשאתה הולך על חלון בקומה מסויימת, אולי ייהרגו אנשים שלא שייכים ללחימה. מה לעשות. הם צריכים לדעת שהם לוקחים עליהם סיכון".

איך אתה משווה את המציאות לתקופה שלך?

"בתקופה שלי אי אפשר היה לעשות את זה. היינו הורגים פי שניים אנשים מאשר עכשיו. גם כי היום יש חימוש מדוייק שלא עושה נזק מסביב ושפוגע בעיקר בנקודה שרוצים, בעוד שאנחנו הפצצנו לרוחב".