בשבוע שעבר פרסם המוסד לביטוח לאומי את דוח העוני, ממנו עולה כי כ-6,000 מתושבי מודיעין נמצאים במצוקה כלכלית. על פי הדוח, 5.7% מתושבי העיר נמצאים מתחת לקו העוני (5.6% בשנת 2022), 9.7% מהמשפחות (9.5% ב-2022), 4.7% מהילדים (4.6%) ו-8.6% מהאזרחים הוותיקים.
מי שפועלת בעיר למען אותם תושבים במשך שנים רבות היא מירב הרשקו, מעמותת "מאור למודיעין", שהתייחסה השבוע לנושא ואמרה כי "אני יכולה להוסיף שהמצב מאוד קשה. כל יום פונות אלינו משפחות ממודיעין שמבקשות עזרה, זה כבר לא מסתכם כמו פעם בסל מזון, היום כבר מבקשים אפילו עזרה ברכישה של תרופות, תשלומים לבית ספר ועוד. יש אימא שהגיעה למצב שנאלצה לגנוב אוכל מהסופר והיום היא מקבלת מאיתנו. לצערי, אנחנו לא יכולות לעזור לכל מי שפונה אלינו, אבל אני חושבת שחשוב שאנשים יידעו את זה. קשה מאוד להשיג תרומות ויש אנשים שזקוקים לזה, ונשמח לקבל תרומות".
שבץ מהלחץ
על המציאות שמאחורי התדמית של מודיעין, עם השיוך לאשכול הסוציואקונומי הגבוה, מספר ב', תושב העיר, נשוי ואב לשישה, שסיפר השבוע איך נראים חייהם של אלו הסובלים ממצוקה כלכלית משמעותית בעיר.
"עד לפני כמה שנים גרנו ברמלה, שם טופלנו על ידי אגף הרווחה, ומשם עברנו למודיעין וגם כאן אגף הרווחה מטפל בנו", סיפר השבוע, "יש פה צוות מצוין. הם נותנים לנו בחגים וגם מדי פעם כשיש תרומות למשפחות. הם מלווים אותנו כבר כמה שנים. למשל, מדי שנה הם עורכים בר/בת מצווה לילדים. הם ראו שלאחת הבנות שלי יש בת מצווה ודאגו לנו מא' עד ת'. בכללי, החיים שלנו לא קלים. אני אוסף מתכות מפחי אשפה כדי להתקיים. לא לחסוך אלא לשרוד. יש את איילת אברהמי ומירב הרשקו שיכולות להפוך את העולמות בשביל הבן אדם. מירב נותנת מהכיס שלה אישית. אין ספק שהצוות של מירב ואיילת ורונית מהרווחה הן וואו. הן עושות מיליון מאמצים לעזור לי. הלכה לי מכונת כביסה ומירב דאגה לנו למכונה חדשה".
ב' הוא נהג משאית ואילו אשתו אינה עובדת כרגע ושוהה בבית עם התינוקת שלהם. "קשה לחיות מהיד לפה. לפני כן היא עבדה כסדרנית בשטראוס, המשכורת לא גבוהה – 4,500-5,000 שקל לחודש. אני מרוויח עכשיו 12 אלף נטו, אבל לפני זה הרווחתי 9 וחצי אלף במשך 14 שנים. זה מאוד קשה. העלו לנו את השכירות ל-6,500 שקל, הארנונה זה 1,100 שקל, חשמל זה 1,000 שקל, ועד בית זה 260 שקל. כמויות מטורפות של כסף. לפעמים אני מוכר נרות נשמה בבית עלמין ורושם 'לזכות משפחה נזקקת'".
"אני יוצא מהבית בשתיים בלילה", הוא מספר, "כדי לחפש ברזל בשביל להביא 150 שקל ביום לקניות בסיסיות. וזה כלום, זה לא מספיק. המוח שלי לא יכול להכיל את המצב הזה וקיבלתי שבץ מוחי בגיל 40 מהלחץ. הכל מאוד יקר, בבתי הספר יודעים את המצב שלנו ולא דורשים מאיתנו תשלומי הורים. אני עובד קשה. לא היינו רוצים להיות במצב הזה, אבל המחייה מאוד יקרה. לא רק במודיעין, בכל הארץ. עכשיו יש לי נזילת מים בבית ואין לי כסף לקנות ברז חדש אז אני שם דלי. במשך כמה שנים הייתי ממלא מיץ ענבים במקום יין בקידוש, כי לא היה לי כסף ליין. עכשיו יותר טוב כי יש את מירב שתמיד דואגת לנו. אני מתבייש לבקש, אבל היא והרווחה דואגים להביא לנו משוק האוכל שניצלים או אורז ופסטות. אנחנו הולכים לוויצו כדי לקבל בגדים. הילדים לבושים יפה, אבל הכל מיד 2. לא היינו שנים בחנות בגדים. בלי העזרה של כל האנשים האלה היינו ממש ברחוב".
כאמור, ב' ואשתו הם הורים לשישה ילדים (8 חודשים, 4, 11, 12, 15 ו-16). "הילדים מודעים למצב הקשה. אני יודע שיש לנו הרבה ילדים, אבל ככה יצא. הכל על הקשקש, אנחנו הולכים על חבל דק כל חודש. אנחנו גם בפשיטת רגל ומשלמים אלף שקל כל חודש. לקנות בית זה חלום רחוק, עדיין לא הצלחנו. עד הלידה אשתי עבדה בסופר ועכשיו היא בחופשה ללא תשלום ואין הכנסה, וזה עוד יותר קשה, אבל היא לא יכולה להכניס את הילדה למעון כי זה מאוד יקר. אני הולך לעבודה פצוע עם כאבי גב ולא מוותר, כי אני כל הזמן רוצה להכניס כסף".
מה החלום שלך?
"הייתי רוצה לצאת ממעגל החובות, הייתי רוצה שנפסיק לדאוג יותר מדי ונוכל להיות בצד הנותן. הייתי רוצה שיירדו המחירים ונקנה בית בשביל הילדים שלי. החלום שלי הוא לשרוד. אני מתפלל המון שנים רק לשרוד עוד יום".
