רגע לאחר ההודעה כי תזכה השנה בפרס ישראל למפעל חיים, תפסנו השבוע לשיחה את עירית אורן גונדרס מרעות, בדרכה לעוד ביקור אצל משפחה שכולה.
את הפרס תקבל גונדרס 18 שנים לאחר שייסדה את עמותת "אור למשפחות", המסייעת למשפחות שכולות, כאשר בנימוקי הוועדה הבוחרת נכתב כי "מדובר בדמויות מופת של מנהיגות, נתינה ואחריות לאומית, המקדישות את חייהן לליווי, לחיזוק ולמתן תקווה למי ששילמו את המחיר הכבד ביותר למען ביטחון המדינה".
"לא קיבלתי כאלו מנות גדושות של אהבה אף פעם. מאוד מרגש", אמרה השבוע גונדרס למודיעין News, "אתה עושה, אבל הפידבקים העוצמתיים מההורים השכולים פשוט מרגשים. הם אומרים לי: 'מאז שהילד שלנו נהרג לא היינו בכזאת התרגשות'. אמרו לי שהוצאתי אותם מהבור השחור, שאלוהים נתן לי שליחות. זה הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיי ואני מאוד מודה על ההכרה הזאת".
לפני 18 שנים, כשהתחלת, דמיינת שתעסקי בזה עד היום?
"כשאתה עושה משהו אתה לא חושב על העתיד. אתה עושה באמונה ובאהבה. בתחילת הדרך, במשך שלוש שנים, הייתי עושה הכל לבד, את כל האירועים. הייתי יוזמת ומתכננת ורודפת אחרי ההורים השכולים כדי להוציא אותם מהבית. בלי התמיכה של בעלי זה לא היה קורה. הוא תמיד האמין שנמצא את הדרך לממן את כל הפעילות. המתנדבים הראשונים היו החברים והמשפחה, השכנים והחבר'ה מהצופים של הבנות שלי ואחר כך בני עקיבא ממודיעין, המורה לזימרה של הבת שלי ובעלת החנות פלורוז, שעד היום תורמת כל מה שאני מבקשת. עליהם התבססה בשנים הראשונות העמותה. אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
איך הכל התחיל?
"אני הייתי ראש אגף קצינים של חיל ההנדסה הקרבית ונהרגו לי חיילים במשמרת שלי, קצינים שאני שיבצתי. אחרי שהלכתי לבקר את אימו של אחד החיילים שנחטף בפתיחת מלחמת לבנון השנייה, וראיתי חיים שלמים שמתפוררים, ועוד ועוד משפחות כאלו מהחיל שהייתי איתם בקשר על בסיס שבועי, אמרתי לעצמי מה אני יכולה לעשות. החלטתי שאני מזמינה אליי הביתה שלוש משפחות שכולות. הם לא רצו לבוא ואני הכרחתי אותם, הם באו והיה ערב מאוד עצוב אבל גם עם הרבה בדיחות. פעם ראשונה שהם יצאו מהבית אחרי שלוש שנים. הפעם הבאה הייתה לעשר משפחות, ואחרי כך אירוע לכל הורי הנופלים במלחמת לבנון השניה, אליו הצלחתי לגרור אפילו את נחום ברנע העיתונאי, ומשם הכל התחיל להתגלגל".
