עיניים רבות נישאו לעבר שיירת הג'יפים הארוכה שנכנסה בפאתי העיר אילת. קשה היה להתבלבל. החולצות הוורודות מסטיק שבלטו מחלונות הג'יפים הבהירו שמדובר בחבורה של נשים. מפרץ אילת היווה תפאורה מאלפת לטכס הסיום של מסע מאתגר, במהלכו התחלפו הנופים, מהירוק של הכרמים והשדות בצפון הארץ, עד הלבן והחום של גבעות החוואר והערוצים החוליים שבנגב והערבה. יצחק סלומיאנסקי, יו"ר הוועד המנהל של מ.מ.ס.י. בישראל, העניק לכל אחת מהנשים מגן מהודר עליו נכתב: "בהוקרה, על השתתפותך במסע לקידום נשים בספורט המוטורי הראשון בישראל 2014". המסע הייחודי הזה התאפשר הודות ליוזמה משותפת של מ.מ.ס.י. האקדמיה לספורט מוטורי וזהירות בדרכים בישראל, נציגת הפדרציה הבינלאומית לספורט מוטוריFIA ) – הגוף שמנהל ומוביל את הספורט המוטורי בכל העולם), בשיתוף המכללה האקדמית בווינגייט יחד עם "ראלי ארט", סדנה לבניית רכבי שטח וביה''ס לנהיגה מתקדמת, בראשה עומד נהג השטח והנווט יחזקאל בצלאל תושב טל שחר.
גם נשים נוהגות
לפני כ- 4 שנים יצא ה- FIA בקמפיין לקידום הנשים בספורט המוטורי. למעט ענף התחרות בסוסים, כל שאר ענפי הספורט התחרותיים מופרדים בין המינים, אולם דווקא התחום המוטורי נפתח לתחרות מעורבת של גברים מול נשים. בעבר בלטו נשים שהגיעו לכותרות בזכות עצמן דוגמת נהגת המרוצים הגרמניה יוטה קליינשמידט, שהיתה לאישה הראשונה אי פעם שזכתה בראלי פאריס-דאקאר בשנת 2002, אולם עדיין אין ייצוג לקבוצות נשים מתחרות על טהרת הכוח הנשי מול קבוצות גברים. באקדמיה לקידום הספורט המוטורי בישראל החליטו להרים את הכפפה ולחשוף כמה שיותר נשים לתחרויות הספורט המוטורי בארץ. בין היתר הוחלט לבנות קבוצת מרוצים על טהרת הנשים בלבד, שתתחרה בתחרויות הספורט המוטורי בישראל. לאחר צבירת מספיק ניסיון בארץ תוכלנה הבנות לצאת לייצג את המדינה בתחרויות בחו''ל. החזון של אנשי האקדמיה, הוא לבנות ליגת נשים ישראלית בה יתחרו מספר קבוצות בספורט המוטורי. מסע חוצה ישראל לנשים נועד לקדם את הייצוג הנשי בספורט המוטורי בהתאם למקובל בכל העולם ולחשוף כמה שיותר נשים למסלול המרוץ האתגרי הנערך אחת לשנה מצפון הארץ עד דרומה.
במסע שנערך לראשונה לפני ראש השנה השתתפו כ- 40 נשים מכל רחבי הארץ, ביניהן גם כמה נציגות מקומיות, רובן בעלות ניסיון בנהיגת שטח, אם דרך מסעות מאורגנים דוגמת מסע "מלכת המדבר" או "מגמה צ'אלנג'" ואם בעלות ניסיון נהיגה בטיולי שטח פרטיים. 7 מתוך הנשים הן מדריכות נהיגה מתקדמת בעצמן, שעברו קורסים מטעם האקדמיה לספורט מוטורי, ומדריכות נהגים בנהיגה נכונה ובטוחה בכביש ובשטח. בהן גם פאני אלטר (48) אשר הוסמכה לאחרונה כמאמנת מאמני נהיגה, ומיועדת להיות הנהגת הראשית בקבוצת הנהיגה התחרותית שמוקמת בימים אלו "פאן – נוהגות עם חזון". לצידה של אלטר בולטת נציגה מקומית, נהגת המשנה שני עמירה (31) תושבת מודיעין עד לא מכבר, שהגיעה לעיר יחד עם הוריה ואחיה עוד בעת הקמתה, וביחד עם שני אחיה מפעילה את הפיצרייה המשפחתית קה-ריקו במרכז לב העמק בעיר.
עמירה, עם חיוך גדול שלא מש מן השפתיים ומרץ בלתי נדלה, הצטרפה בשנה שעברה לצוות מדריכות הנהיגה של ראלי ארט, לאחר שסיימה קורס מדריכות מתקדם, ובימים אלו היא שוקדת על איתור ספונסרים וגיבוש הקבוצה לקראת המסע התחרותי הראשון שיתקיים בקרוב.
בקבוצת הנהיגה התחרותית מצאנו גם את הנווטת דלית שטח, מנהלת הקבוצה זינה לוויט, כרמלה באשי אחראית הלוגיסטיקה, שרון משיח מאמנת הכושר, הדס ביטן האחראית על הפרסום והגרפיקה ורונית גמליאל אחראית התפעול. הצוות הנשי המקיף בחום ותמיכה את הנהגות והנווטת, מחוזק במנהל המקצועי יחזקאל בצלאל מראלי ארט.
מצפון תיפתח
הכפר האינדיאני שבאבני איתן ברמת הגולן, היווה את מקום המפגש ערב קודם לתחילת המסע. שם נערך מפגש היכרות ותדרוך של חזי בצלאל המנהל ומוביל המסע. בצלאל מקפיד על רענון הוראות הבטיחות וכללי הנהיגה הנכונה בשטח. אחר כך מחכה לנו הרצאת אורח מפי נהג המרוצים בר ברוך, בן ה-18, שכבר הספיק להתחרות בליגת פורמולה 4 האיטלקית, ומספר על ניסיונו בתחרויות בינלאומיות ועל הקשר ההדוק בין הספורט המוטורי לבטיחות בדרכים. אנחנו די בקלות משתכנעים. בצלאל שהשתתף בעצמו בתחרויות במסלול חוצה ישראל כנווט בצוות תחרותי, מתאר את אופי המסלול ומכין אותנו לקראתו. הוא גם לא שוכח להדגיש את ההבדל של הנסיעה שלנו בשיירה מול המסע התחרותי בו הוא השתתף, שעיקרו נהיגה מהירה מאד (מעל 100 קמ''ש) בשבילים ודרכי העפר לאורך המסלול, שהסתיים לאחר 18 שעות נהיגה כמעט רציפה. וואו.
שש בבוקר למחרת. הבנות כבר מאורגנות בג'יפים, לאחר קפה ועוגות תוצרת בית. בדיקת קשר בין הג'יפים, ותזוזה איטית, מתחילים להתרגל לנוהל נסיעה בשיירה. הצוות כולל גם נציגים של חברת מ.מ.ס.י., שני ג'יפים של עמותת "אתגרים" ששותפה לפרויקט, ג'יפ מנהלה הכולל שלושה אנשי צוות שדואגים לפנק את הנשים בארוחות מושקעות, וגם הג'יפ של אביעד מנצור ממודיעין, הבעלים של חברת "בשביל האתגר", שהצטרף על תקן מדריך ידיעת הארץ והאחראי על פעילות הגיבוש החברתית של בנות המסע. חולפים בנופי הבזלת של רמת הגולן, צמוד לכרמים של קיבוץ גשור שאך סיימו את הבציר, לאט לאט מתגלגלים לכוון מורדות הרמה, בדרכי עפר ועל דרדרות אבנים, בעבירות קלה עד בינונית. בהמשך הדרך הנופים יתחלפו ויהפכו להיות יבשים יותר וגם רמת העבירות תעלה. תצפית קלה על הכינרת, בשילוב "מורשת קרב" ותיאור של חזי מנפלאות התחרות בה השתתף במסלול ואנו מסיימים את הסטייג' (מקטע תחרות) הראשון בירידה לתל קציר. סטייג' שני בשטח מתחיל לאחר מנחמיה בעלייה לרמת סירין לכוון עמק בית שאן. בדרך חוצים את נחל תבור, יש אפילו מעבר מים חגיגי, אבל מתחילים להרגיש שמדובר במסע נשי ברגע בו מתחילות העצירות להתפנות. מי שלא יצא למסע ג'יפים עם נשים לא יכול להבין את התופעה, אך הנסיעה בשטח על המהמורות היא בעלת השפעה רבה על שלפוחית השתן הנשית, מה שמביא אותנו לקצב ממוצע של עצירה כל חצי שעה, זינוק מן הג'יפים והמון נשים בוורוד רוכנות בין הג'יפים ומשחררות את חלציהן קבל עם ואומה. ככה זה בשטח. מי שלא מסוגלת להתרגל לתנאים, עדיף שתישאר בטיולים המפונקים בין בתי המלון.
בשעות הבוקר המאוחרות כבר נפרדים מנופי הצפון המוריקים ומתחילים להתקדם לשטחי המדבר. נסיעה על כביש הבקעה, תצפית וחידון מלהיב בהנחייתו של אביעד באנדרטת הבקעה ומשם היישר לכוון מסלולי העבירות של מדבר יהודה. לאחר ארוחת צהרים מפנקת בנבי מוסא מתחילים להתגלגל על דרכי החוואר של בקעת הורקניה לכוון נחל דרגות. כל ירידה או עליה במסלול עבירות על מדרגות סלע מקפיצה את כולן מהרכבים לכוון, לעודד ולצלם. זה הזמן לפגוש עוד כמה נציגות מקומיות או כאלו שמתגוררות לא רחוק מדיי. מיקי צ'יפרוט ממודיעין, בת 56, אמא ל- 4 ילדים בוגרים, היא עובדת בנק חובבת טיולים, שמטיילת עם בעלה לרוב באופן עצמאי ומידי פעם מתנסה בטיולי ג'יפים יחד עם נילי חברתה המחזיקה בג'יפ מאובזר. לראשונה היא החליטה לפרגן לעצמה 4 ימי חופש ולהצטרף למסע. "אמנם אין לי ג'יפ משלי, אך במסע הזה גם אני קיבלתי לידיי את ההגה כדי להקל על נילי וזו היתה הזדמנות נהדרת לתרגל נהיגה בשטח. אני נהנית מהאתגר וגם מהחברותא של כל הנשים כאן. "
מירי מויאל מבית נחמיה, אלמנה בת 52, משלבת את נהיגת הג'יפים בשינויים שעוברים על חייה. בימים אלו היא חוזרת להתגורר בשוהם עם ילדיה הבוגרים. החברות החדשות שפגשה במסע יהפכו מהר לחברות נפש ויצטרפו ללוותה ולעודד בחייה החדשים.
את היום הראשון אנו מסיימות כבר הרבה אחרי החשיכה בחניון הלילה המערבי מתחת למצדה. בתום יום של כ- 16 שעות ואחרי נסיעה לאורך 380 ק''מ כולנו "מפורקות", הגוף כואב, אבל הנשמה בעננים. עברנו ביום כמעט חצי מדינה והיה מדהים. מצב הרוח מרומם, הכימיה והחיבור בין האנשים תופסים תאוצה – יושבים, מקשקשים, צוחקים ולבסוף נופלים לשק''שים באוהל הבדואי המשותף.
יבשלו הנערים לפנינו
אין פינוק גדול יותר מלהגיע אחרי יום ארוך בשטח לנקודת החניה הלילית ולגלות שצוות של שלושה בחורים מסוקסים כבר עמל, חתך את הירקות לסלט, הכין את הפסטה והאורז וכעת עומד ומנפנף על הגריל כדי להכין עבורך ועבור חברותייך מיני בשר מובחרים. וזה כולל תה, קינוח ו…שטיפת כלים. בתור אחת שעברה בעצמה מסעות שטח קודמים בהם צוותי הנהיגה גם מכינים לעצמם את הארוחות בשטח, צוות בישול נפרד הוא צ'ופר נפלא, לא כל שכן כשסוף סוף אלו גברים.
ארז תידהר, בדרך כלל מדריך נהיגה, בעל קול רועם וחוש הומור שלא מבייש אמן סטנדאפ מצליח, קיבל אותנו יחד עם שני חבריו חנן עמר וטל גבע בכל נקודת עצירה עם שולחן ערוך במטעמים. ביצה מקושקשת או עין על פי בקשה, סלטים וממרחים והרבה מצב רוח מרומם, תרמו בהחלט לעוצמה הנשית במסע. מעכשיו זה ברור – שחרור האישה מתחיל בשטח לאו דווקא בנהיגה בג'יפ אלא על ידח הגברים שמפנקים. וגם מגיע להם גם שאפו על המורל, ועל קולות חיקוי של הגמלים (ע''י ארז) שיישארו עמנו עוד זמן רב.
בוקר יום שישי מתחיל השכם בבוקר בטיפוס על הסוללה לכוון מצדה וצפייה בזריחה. אי אפשר שלא להתרשם מהאתגר שבטיפוס עבור דודי ויינריב (60), נציג עמותת "אתגרים", נכה מחלת פוליו (וחבר ועד הנהלת העמותה) שמטפס בנחישות בסיוע זוג קביים במעלה ההר ובחזרה. החיבור עם עמותת "אתגרים" הוא יוזמה משותפת שלו ושל יחזקאל בצלאל שלקח על עצמו את שילוב הג'יפים של הנכים. דודי המנוסה בנהיגת ג'יפים אתגרית הצטרף למסע יחד עם ז'קלין פיניש (44) העיוורת, ומספר מתנדבות מהעמותה. "חוויה אתגרית משותפת יחד עם אדם מוגבל או נכה נותנת עומק נוסף לחוויה העצמית" טוענת שמרי המתלווה לאחד מהג'יפים. ז'קלין משתתפת בפעילויות אתגריות מגוונות, החל מתריאטלון ועד צלילה ורכיבה על אופניים. במשך שנים הייתה לקוית ראיה ולפני 4 שנים היא התעוורה באופן סופי. בעבר יצאה לטיול ג'יפים קצר דרך עמותת אתגרים, אך זו הפעם הראשונה שהיא יוצאת מהבית לשטח למספר ימים ולילות ולמרות שאינה רואה כלל את הדרך היא נהנית מכל רגע. "זו חוויה אדירה" היא מתלהבת, אני אמנם מפסידה את הנופים אך החברות מתארות לי אותם ואני אוהבת את תחושת הנדנוד ברכב והקפיצות בדרך. אני אמנם לא מכירה כמעט בנות אך אני מרגישה המון רצון טוב לשתף אותי ולעזור לי". ברכב יש המון הומור שחור ובדיחות פנימיות. כשבקשר נשמעת פניה לנהגת לשאול מדוע לא עצרה בצומת, היא מסתובבת לז'קלין ושואלת: "ז'קלין, את ראית צומת?.."
מעבר להנאה ז'קלין רואה בשילוב שלה במסע ג'יפים עם בנות ללא נכות, דרך להעביר את המסר של שיתוף המוגבלים בחברה. כשיורד הערב היא שולפת את הדרבוקה ומרביצה מקצבי תיפוף שאינם משאירים אף אחד ממשתתפי המסע אדיש.
סוף דבר
היום השני למסע בשטח נפתח ביציאה ממצדה ונסיעה דרך מעלה יאיר לכוון נווה זוהר. בהמשך יורדים לאחד הנחלים היפים בארץ – נחל אמציהו, כשבדרך אנו עוברות מעברי בוץ טריים, זכר לשיטפון הקל שזרם במדבר בשבוע שקדם למסע. חצבה, ציר המעיינות ונחל נקרות ובהמשך דרך הבשמים עד לנקודת החנייה הלילית בחאן שירת הערבה בצופר.
150 ק''מ של נהיגת שטח מדברית מסתיימים בקבלת שבת מרגשת הנערכת סביב שולחנות ארוכים וחגיגיים. מסביב קבוצה גדולה של נשים ואנשים שרואים בספורט המוטורי מטרה משותפת וחוויה נפלאה. לקראת סיום הערב כולנו נופלים למזרנים כמו חללים אחרי קרב.
ביום האחרון למסע אנו מתעוררות לקראת חציית חלקה הדרומי של הארץ, דרום הר הנגב עד אילת. נחל עשוש הרחב, ושיירות גמלים שחוצות את הדרך. חלקו השני של היום מוביל אותנו בדרך הבשמים על ההיסטוריה שלה ושלל הסיפורים המרתקים. לא ייאמן שרק שילשום חצינו מסלולי עבירות בצפון והיום אנו בלב המדבר. לקראת ערב השיירה מגיעה לאילת. בטכס החגיגי שנערך למרגלות מפרץ אילת יש תחושת גאווה גדולה. כולנו שותפות לנהיגה במסלול לאורכה של המדינה. בשלב הבא נגיע לעודד את פאני וחברותיה לצוות הנהיגה הנשי "פאן-נוהגות עם חזון" כשתעבורנה את המסלול כולו בנהיגה כמתחרות הנשיות בליגת העבירות הישראלית.
