צלי בירנבוים מדבר עם דגים, בעצם הוא מדבר עם כל דבר, מין אובססיה כזאת להגיד הכל. אבל בכל זאת, דגים?
"תגיד, איך הגעת לעבוד עם דגים?", אני שואל אותו, וצלי מסביר לי ברצינות הכי גמורה ש"אני עובד עם דגים כי הם לא עונים לי, וזה הכי כיף שלא מבלבלים לי את המון. אם הייתי עובד עם חיות, כלומר עם בני אדם, כל היום היו לנו ויכוחים, לא חבל?".
בטח שחבל, כי צלי הוא בסך הכל אדם מאד חיובי שיש לו הרבה תחביבים, החל משיט יאכטות ("הבאתי לארץ יאכטה של חבר ממיאמי בשייט רצוף של ארבעה חודשים"), ועד לכידת נחשים ("פעם אני אספר לך סיפורים מדהימים על נחשים שתפסתי, אני אחד מלוכדי הנחשים הראשונים בישראל").
בכלל הוא איש מצחיק שיכול לספר בדיחות במשך שעות ולהיות מספיק מקורי כדי לא למחזר אף בדיחה. הוא גם אוהב לעשות 'על האש', ואת זה הוא שומר לטקס החודשי בכל יום שישי של תחילת חודש, כשמתקבצים אצלו ב'אקווה גן' שבכפר רות חברים ל'פרלמנט' של יום שישי, שהולך טוב עם יין, בירות, הרבה חומוס משובח ובשרים.
מספר בדיחות לדגים
אני לא יכול להימנע מהשאלה הקלאסית: "תגיד, דייג אוהב דגים?", והוא צוחק ומבטיח שבפרלמנט בחודש הבא יהיו גם דגים על האש. מישהו בחוות הדגים של צלי מעיר לי "בטח גם לדגים הוא מספר בדיחות". צלי במזל לא שומע, אז הפיוז קצר לא נשרף מהר, ואז הוא גם לא צריך לזכור למה בכלל הוא כעס ועל מי.
צלי הוא בעלי חוות הדגים בכפר רות למן הקמתה, לפני כמעט חמישים שנה. הוא כבר בן 70, לא ילד וסובל מבעיות גב מציקות, אבל כשהוא עם הדגים הוא שוכח הכל. הוא התחיל לעסוק בדגים ממש מילדות מוקדמת: "נולדתי לתוך הים בתל אביב, ממש על החוף, וכל היום הייתי בים. גרנו ברחוב הרב קוק, על החוף שהיה הבית שלי. אהבתי את הסירות, את הדייגים ואת המים".
בימיה של תל אביב הקטנה החל צלי לעסוק בדגים, בעיקר כשנהג 'להחרים', כלשונו, דגים קטנים מהחנות לדגי נוי של יום טוב שברחוב אבן גבירול במרכז תל אביב. בתור ילדים התגנבו צלי וחבריו למקום, 'עבדו' על בעל החנות, הסבו את תשומת ליבו בדיבורים אינסופיים, ויצאו עם שלל דגים קטנים ש'הוחרמו', וכך בעצם התחיל צלי לעסוק במסחר בדגים.
החברים של צלי מספרים על איש מקצוע מעולה, שמכיר דגים יותר טוב מכל דייג. "תשמע סיפור אמיתי על צלי", מגלה אחד מחבריו, "צלי הציל ממוות לפני כמה חודשים דג שקפץ מתוך הבריכה החוצה ושכב מפרפר בשמש הקופחת. הוא לקח אותו ביד ועשה לו ממש מסז', הדג היה כבר אפור לגמרי". צלי מתערב ומחזק את הדברים: "הדג היה כבר קשה כמו קרש, הייתי בטוח שהוא מת". אחרי חצי שעה של מסז'ים בתוך המים, בעיקר באזור הלב, הדג התאושש לאטו וחזר לשחות.
'אקווה גן' יצאה לדרכה רבת השנים מחנות קטנה לבעלי חיים בצפון ת"א שהצליחה יפה. "מהר מאוד עברנו לחנות גדולה יותר במרכז העיר. הקמתי גם מפעל ליצור אקווריומים, ולאט לאט התחלתי להתמקד בהקמת בריכות נוי לדגים ולצמחים בבתים פרטיים ובבתי מלון", מספר צלי כיצד התגלגל לדגים. בשנת 1992 עברה החווה לכפר רות, "ואז התחלנו לגדל גם דגי נוי לייצוא, בעיקר דגי 'סקלר' ('דג המלאך') ודגי 'אוסקר'. בשנת 1998 התחלנו למכור גם דגי מאכל בשיטה ייחודית שבה מוחזקים הדגים חיים במיכלי נירוסטה עם חלונות זכוכית בגובה העיניים. מכרנו קרפיונים, מושטים, פורלים, בורים, בס ודניס, ולפני שנתיים הפסקתי עם כל אלה ואנחנו מתמקדים היום בגידול דגי 'קוי' בלבד, וכמובן בהקמת בריכות ואקווריומים גדולים".
דג ב-968 אלף דולר (!)
צלי בונה בריכות נוי ובריכות שחיה – בעיקר אקולוגיות, כלומר כאלה שמשתלבות עם הטבע ולא פוגעות בסביבה, בלי כלור ובלי קונסטרוקציות מורכבות של משאבות זוללות חשמל. את דגי ה'קוי' הגדולים והצבעוניים מגדל צלי למטרת ייצוא, ובעיקר עבור ישראלים שיש להם כמעט הכל והם ממש, אבל ממש, צריכים דגי נוי גדולים וצבעוניים בבריכת הנוי בגינה הפרטית שלהם.
"מה זה דג 'קוי'?", אני מנסה להסתיר את בורותי, "דגי 'קוי' הם דגים ממוצא סיני שהיפנים השביחו ופיתחו, והם יקרים בטירוף", צלי מסביר ומבהיר: "במכירה פומבית שנערכה בניו יורק לפני כמה שנים נמכר דג 'קוי' במחיר של 968 אלף דולר!!!".
"ומי המשוגע שקנה דג במחיר כזה?", "אלה המחירים שלהם. לא כל 'קוי' מגיע לכמעט מיליון דולר, אבל הם עולים הרבה מאד כסף, עשרות אלפי דולרים בלי למצמץ".
'עכשיו תסביר לי למה שמישהו ישלם סכומים כאלה על חיית נוי שיכולה, סליחה על הביטוי, להתפגר בתוך יום ולצוף על הגב?". צלי מחייך: "תראה, למשל ה'קוי' שנמכר בניו יורק היה לבן, צח כשלג, ובמרכז המצח היה לו עיגול אדום מדוייק וסימטרי, היפנים משוגעים על זה כי הוא נראה ממש כמו הדגל היפני, ועבור דגי 'קוי' עם עיגול אדום מושלם הם מוכנים לשלם הרבה מאד כסף".
"לאיזו משפחה שייכים דגי ה'קוי'?", אני ממשיך להפגין בורות, וצלי משיב: " הם קרפיונים". "מה?", אני מבועת, "הקרפיון של הגפילטע פיש?", "כן, בדיוק, וגם באותו הטעם",הוא מגחך.
אני מציץ לבריכת הדגים ששוחים בה כמה עשרות דגי 'קוי'. אי אפשר שלא לפנטז על השוד המושלם: "יש לך כאן בטח כמה מיליוני שקלים בבריכה הקטנה הזאת, הא?", צלי מרגיע אותי: "אלה כאן בבריכה הם דגים פשוטים יחסית, כל אחד מהם עולה בערך 5,500 שקלים", אני מכפיל בראש איזה עשרים דגים ששוחים שם וכבר יצא לי בערך 'מאזדה 3' חדשה, לא רע.
בינתיים מוחמד, הפועל הנאמן של צלי, מעביר קופסאות פילטרים למחסן. למוחמד זקנקן קטן ומודרני גזוז ומוקפד, והוא דובר עברית טובה בהרבה מזו של ישראלים רבים, ובלי מבטא בכלל. "מוחמד אתי כבר 17 שנים, הוא מכפר ספא השכן, ממש ליד מחסום מכבים", צלי מספר ש"ירש" את מוחמד מאביו, אבו כמאל, שעבד אצלו כמעט עשרים שנה. כשמוחמד היה ילד הוא נהג להביא אותו עימו לעבודה וכך מוחמד נכנס באופן הכי טבעי ל'אקוה גן'. "הוא כמו בן בית אצלנו", אומר צלי.
לא רק לאלפיון העליון
צלי מקים בריכות שחייה ובריכות דגים "מאלף ועד תיו", "אבל זה רק לאלפיון העליון", אני מנתח את סוג הלקוחות שלו. "כן ולא", הוא עונה בזהירות, "יש גם כאלה אבל גם רגילים, יש הרבה בריכות ביישובים כמו רעות ולפיד, ולא רק בכפר שמריהו או בסביון, סדרי הגודל של הפרויקטים אמנם שונים אבל בסך הכל זה אותו הדבר".
"מה זו בריכה אקולוגית, ואיך בכלל שוחים עם דגים?", אני מתעניין וקצת מודאג מהמחשבה שאיזה דג 'קוי' באורך מטר (והם באמת מגיעים למימדים כאלה) יחפש אצלי אוכל. צלי לא מתרגש אבל מתעצבן מזה שלשחות עם דגים דוחה אותי: "תגיד, בסחנה אתה שוחה? יש שם מלא דגים!", "לא, האמת שלא הייתי בסחנה שנים", "ובכנרת?", צלי מנסה להציל את כבודם של הדגים, "חצי עם ישראל שוחה שם עם דגים" ,"אני לא נכנס לכינרת, יש שם נחשים ארסיים, וחוץ מזה אני ירושלמי", אני מבהיר.
צלי מסביר מהי בריכה אקולוגית "שלא משתמשים בה בעזרים טכניים ומזהמים כמו משאבות ומנועים, וגם חוסכת אלפי שקלים בחודש. אם בריכה רגילה צורכת חמצן, חימום, חומרי ניקוי, ואביזרים, וזה 1,500 עד 2,000 שקלים בחודש, הרי שאחזקת בריכה אקולוגית טבעית בלי כל הדברים האלה, שנותנת מים צלולים, תעלה לא יותר מ-200 שקלים בחודש". בבריכות שחייה אקולוגיות צלי שותל צמחיה שדואגת למיחזור המים ולחמצן, והוא מכניס את הדגים שדואגים לאיזון הכולל ולניקיון המים, "אפשר לשחות בבריכות כאלה בכיף, בלי כלור ובלי כל מיני כימיקלים מזיקים. רק תחשוב על החימום שצריך בבריכות רגילות שיש בהן דגים, זה ים של כסף".
דגים באוהל הפרפרים
לבסוף, כשהתיישבנו על המחשב לראות צילומים של בריכות שצלי בנה במקומות שונים – באחוזות הענק של האלפיון העליון וגם בווילות הקטנות יותר, אני צד בעין מראה מוכר, "היי זה בקניון 'שבעת הכוכבים' בהרצליה", אני מכריז, "נכון, עשיתי שם את הבריכה הגדולה שליד 'ארומה'", הוא מתגאה.
אחד הלקוחות המרוצים של צלי הוא עומר נבון, איש הייטק מרעות: "יש לי בריכת דגים וזה הפך אצלי לתחביב, ואני בא לצלי לשמוע ולראות מה חדש בענף". "איך הגעת לבריכה הזאת?, "כשבנינו את הבית היה שטח קטן בפינה שלא התאים לכלום. אמרתי 'נעשה כאן מזרקה', באתי לצלי וקניתי ממנו מזרקה ועשיתי בריכה קטנה. אחר כך צלי אמר לי 'שים גם דגים בפנים' – שמתי, וככה זה התחיל. מאז יש לי דגים בבריכה".
פרוייקט נוסף שצלי גאה בו הוא בריכת הדגים שתרם לפני חודשיים לבית הספר לחינוך מיוחד 'גוונים' במודיעין, בשיתוף עם ארגון 'רוטרי' המקומי. בית הספר רצה להקים אוהל פרפרים, כדי שהתלמידים יוכלו לתרגל קשר עם חיות, אך צלי שכנע אותם להחליף את הפרפרים בדגים, "כי פרפרים מתים בכל שבוע וצריך חדשים". צלי חפר בריכת דגים, שתל צמחיה והקים בריכה אקולוגית לתפארת באוהל שעדיין נושא את השם 'אוהל הפרפרים' – למרות שיש בו דגים.
צילום פרטי
