"אני רוצה שההצלחה האישית שלי תעזור כמה שיותר לקבוצה. אני רוצה לייצר מספרים, ואני 'אסתפק' בחמישה שערים וארבעה בישולים. זיו רוצה ממני שאעזור להחזיק את הכדור, להשתחרר מלחץ, לדעת לשנות את הדינמיקה של המשחק, דרך פס או שינוי צד. בהגנה אני כמובן רוצה לעזור לקבוצה לשמור על שער נקי כמה שאפשר", כך אמר לאחרונה נדב נידם בראיון לאתר הפועל ירושלים, כמה ימים לפני המחזור הראשון של ליגת העל 2022- 2023.
פתח פה. משחק ראשון, שער ראשון. בכיוון הלא נכון. "זה גול שרק הפועל ירושלים מקבלת", סיכם המאמן. נדב נידם בטח לא היה מרוצה. כבר שנתיים הוא מנסה להביא מספרים, ועכשיו הוא מתחיל ממינוס. הופעת הבכורה שלו באדום של הפועל ירושלים דווקא הייתה חלומית. חבל שזה היה מול נס ציונה, בגביע הטוטו, אבל שני כדורי עומק גורמה שהפכו לשער ולפנדל, פלוס העובדה שהוא הפועל ירושלים מבית, לבטח קנו לו לבבות ביציעי טדי. אחרי המשחק ההוא נדב עלה למצלמות והצהיר שמה שחשוב זאת הליגה, אז לא נתווכח. בשורה התחתונה, 1:1 מול חדרה, גם בזכותו. זה קרה ויקרה לכולם. מבאס, אבל לא נורא. עדיף עכשיו, כשיש לו זמן לתקן. אולי הוא עוד יחזיר בדקה התשעים, במשחק על הפלייאוף העליון. אז בהפועל ירושלים לא מרשים לשחקנים להתראיין, אבל זה לא כולל ראיונות מלטפים לאתר הקבוצה. מה אכפת לנו? ליטפנו אותו עוד כשהוא היה בן 13 (מטאפורית!), לפני שהוא הלך לשופט ואמר לו שלא היה פנדל. אז היום הוא אומר דברים כמו "וואלה, טכנו זה טוב באימא שלי", בלי שהשופט שומע. אבל אימא בטח גם כבר חיית טוויטר.
"נכנסתי לטוויטר לפני שנתיים. אהבתי את זה שאפשר לצייץ מה שבא לי, על סדרה או שיר שאני אוהב. זה המקום. בהתחלה היה לי לייק או שניים, עד שמישהו שיתף סרטון ביצועים שלי ופתאום זה קפץ. אחרי עוד כמה שיתופים שעשו לי, מצאתי את עצמי עם 1,500 עוקבים. אני לא מצייץ יותר מדי, פעם בשבועיים בערך. לא מחפש את זה בכוח. זה קשור לחיי היומיום שלי", הוא אמר בראיון.
נידם סגר עונת בכורה מרשימה בליגת העל עם טעם של עוד. אפילו אירופה דגדגה לו בבלוטות. הזימון המיוחל לצעירה הגיע, והוא צבר דקות בקמפיין שיכול ויסתיים באליפות אירופה. אמנם היה לו חלום לחזור למכבי תל אביב מהדלת הראשית, אבל גולדהאר בחר להשתולל והילד היה מספיק חכם בשביל להבין את הרמז. "חשבתי שלא אצא למחנה האימונים עם מכבי, אבל אז התחילו האימונים ולמרות שהמנג'ר ברק יצחקי כבר נתן את האישור למעבר, המאמן איביץ' החליט שהוא רוצה עדיין רוצה לראות אותי. בתחילת המחנה גלזר נפצע. ויצא מצב שאני '6' שני בסגל. הוא רצה לבחון אותי, עד שהחליט שעדיף עבורי עוד עונה בה אצבור דקות משחק במקום לחכות על הספסל לצ'אנס. אז כן, לקח איזה חודש עד שהמאמן החליט נתן לי את האישור לצאת להשאלה, וזהו, עכשיו אני אדום".
למה דווקא אדום? מתברר שלא מדובר ביד המקרה. "אבא שלי, יורם, גדל ביוחנן בן זכאי בקטמונים, קרוב למגרש המיתולוגי. הוא היה מספר לי שהיה הולך גם לאימונים, עומד על הגדרות ומנסה להתפלח פנימה למגרש. הוא תיאר שבאותה תקופה לא היו מכניסים ילדים בלי הורים, אז הוא תמיד היה נצמד למבוגר רנדומלי בשביל להיכנס איתו למשחקים. הקבוצה שאבא שלך אוהד, אתה אוהד אותה". לאור ההיסטוריה הזאת, לא פלא שהוא בחר לסגור מעגל. בגיל ארבע הוא ישב ביציע עם אבא, שהסתכל על הדשא ואכל ארטיק קרח. עכשיו אבא יסתכל על הדשא ויראה רק אותו.
"גם בעונה שעברה רציתי להגיע להפועל ירושלים, לפני קריית שמונה, אבל הפועל פחות התמקדו אז בשחקנים מושאלים ורק הקיץ שינו את הגישה. קיבלתי הודעה מזיו בחודש אפריל, עוד לפני שהפועל נשארה בליגה. ידעתי שלא בטוח אשאר בקרייה. עשיתי עונה יחסית טובה והיו לי הרבה מאוד אופציות. איכשהו היה לי ברור שיהיה לי עם הפועל ירושלים משהו. אז עוד לפני שחשבתי מה ואיך, זיו שואל אותי אם אני סגור כבר לעונה הבאה. אמרתי לו שלא, והוא ביקש שלפני שאני מחליט משהו הוא רוצה שניפגש. הסוכן שלי אמר שכנראה לא אמשיך במכבי ת"א העונה, והיה לי בראש שאולי אנסה את מזלי בחו"ל. כשהבנתי שאין אפשרות כזו, הודעתי לזיו. קבענו פגישה יומיים אחר כך בספורטק – אני, ההורים, זיו ושי – ואז הוא הסביר לי על התכניות של הקבוצה. זיו הוא מאמן ברמה הכי גבוהה שיש. מבחינת הסגנון שלי, אני מתחבר למאמנים כאלה. אז הדבר הזה, והקהל הכייפי שיש בירושלים, הובילו אותי בסופו של דבר לכאן".
בשורה התחתונה, יש קבוצה, חדשה, שאמנם לא מאפשרת לו ריאיונות, אבל אם היא מאפשרת לו לשחק זה מספיק. לפי הריאיון הביתי הוא מחכה לדרבי החיפאי, אבל אפשר להיות בטוחים שהוא יותר מחכה להוכיח לאיביץ'. הוא לא מתכוון לשבור תקרת זכוכית אחת, אלא כמה. והוא נהנה. כנראה קצת פחות אחרי הגול העצמי, אבל זה יעבור. הילד שהתחיל בעירוני מודיעין עדיין בתחילת הדרך. אם גרף העלייה שלו ימשיך להתקדם בקצב אקספוננציאלי, המומחים מסכימים שאפילו הפועל ירושלים תהיה רק עוד תחנה.
"בעיקרון אני יכול לשחק בשתי עמדות, כקשר '6' וכ-'8'. כשהייתי צעיר יותר הייתי שחקן התקפי, אבל כיום אני על התפר בין 8 ל-6. כשגדלתי במכבי ת"א שיחקתי כקשר אחורי, אבל עם עוד קשר לידי, ככה שזה לא 6 קלאסי. זה נתן לי את החופש. כמו אלטמן, שהגדיר את עצמו כשחקן שהתכונה החזקה שלו היא הבנת המשחק בהגנה ובהתקפה, זה גם המקרה שלי. לדעת איפה למקם את עצמי. אני שחקן שאוהב לחשוב מחוץ לקופסא, ותמיד כשתהיה לי אופציה אני אשחק קדימה. יש לי, ברוך השם, כושר טוב, והשנה אני אנסה להביא את זה בשני צידי המגרש. מין שחקן שיש בו נגיעה מהכל, אני מנסה לחבר את האלמנטים יחד".
