באליפות ישראל האחרונה זכתה נטע תמיר, בת 14, במקום הראשון. וזאת לא הייתה הפעם הראשונה שהיא סיימה ראשונה. היא עשתה את זה כבר שנתיים קודם לכן, בגיל 12. אמנם בגיל עשר היא זכתה "רק" במקום השני, אבל ככה היא למדה שהמדרגה הגבוהה קורצת לה יותר. בגיל חמש ילדים רוצים להיות אסטרונאוטים, אולי לנחות על איזה כדור רחוק. נטע החליטה שהיא רוצה להעיף את הכדורים, ושאחרים ירוצו לנחות עליהם אם יש להם כושר.
"שיחקתי מטקות בים עם ההורים, אמרתי להם שאני רוצה להיות בחוג כזה. הם אמרו לי שאין חוג מטקות, אבל שיש משהו דומה שנקרא טניס. הם רצו לרשום אותי ואמרו להם שאי אפשר כי אני קטנה מדי, אבל התעקשתי ובסוף הסכימו לקבל אותי".
* * *
מגיל חמש היא משחקת טניס. בין שלוש לחמש שעות ביום, שישה ימים בשבוע. לא כולל תחרויות בשבתות, אימוני כושר ופיזיותרפיה שהיא עושה בבית כדי להימנע מפציעות. מתכון בטוח להצלחה? דווקא לא. אמנם שני קלפים חזקים עומדים לזכותה, כישרון ומוטיבציה, אבל כסף הוא הג'וקר שלוקח הכל. אחרי שכבר הייתה שלוש מאות באירופה לגילאי 14 ובדרך למעלה הדירוג, חודשיים בלי תחרות בינלאומית עלו לה בהתרסקות של שש מאות מקומות. היום היא מחזיקה בקושי מקום בטופ 1000 ואחרות כבר זוממות לה על הכיסא.
"כסף זה בעיה מאד גדולה", היא אומרת. "כרגע זה מה שמונע ממני להתקדם. בארץ אני מצליחה והכל, אבל אני רוצה לקחת את זה לרמה קצת אחרת, אז אני צריכה הרבה כסף כדי להצליח לנסוע לחו"ל ולהתחרות שם. הייתי בשוויץ. פעמיים הייתי בקפריסין, פעם אחת בהולנד. ועדיין זה לא מספיק. יש תחרויות כל הזמן, כל שבוע, ואם אני לא משחקת אני יורדת בדירוג".
איגוד הטניס לא עוזר?
"לא ממש. אני מקווה שאצליח למצוא ספונסר, מישהו שאוהב טניס, שרוצה לחזק את הספורט הנשי אולי. קיבלתי מילגה עכשיו מראש העיר במודיעין, אבל זה לא מספיק. צריך יותר. קיבלתי אלפיים חמש מאות שקל נדמה לי. אז זה עוזר מאד, כל תרומה כזאת, אבל כדי לממן טיסה ותחרות צריך עדיין יותר".
בטורנירים עצמם אין פרסים כספיים?
"ברוב התחרויות אין פרסים. הייתה תחרות שניצחתי, לפני שנתיים בערך, קיבלתי טיסה לחו"ל למחנה אימונים. אבל זהו".
* * *
פעם בשבועיים, ביום שישי, נטע מרחיקה לאיצטדיון הדר יוסף בתל אביב, כדי לקחת חלק באימוני פרויקט אתנה. פרויקט שמטרתו לקדם ספורט נשי במגוון ענפי ספורט. האימונים האקסקלוסיביים מיועדים לעשר הטניסאיות הטובות בארץ, חברה שנטע נמצאת בה מאז הייתה בת עשר. בין השאר היא השתתפה באליפות אירופה שנערכה צ'כיה, ועל הדרך היא גם לקחה איתה את המאמן שלה, אביחי צאלה, שקיבל כרטיס במסגרת העסקה לפיה שלוש המדורגות הראשונות טסות, בלוויית המאמן של הראשונה בלבד.
"היה ממש כיף, הלך לנו סבבה. זכינו במקום השלישי בטורניר הכנה. באליפות אירופה עצמה הגענו מקום שמיני מתוך שתיים עשרה נבחרות".
איך את משלבת לימודים וחיי חברה עם ענף כל כך תובעני?
"קשה לשלב עם לימודים וחיי חברה. אבל בלימודים הבית ספר שלי עוזר ותומך. קשה לי לעשות עבודות קבוצתיות בעיקר, כי אין לי הרבה זמן להיפגש ואני לא רוצה לדפוק את הקבוצה שלי. יש לי משהו כמו שעה או חצי שעה ביום לעבוד בסך הכל. בחברה, יש לי הרבה חברות מהטניס שאני נפגשת איתן בתחרויות, באימוני אתנה ולפעמים בסופי שבוע".
איך בית הספר עוזר?
"בבית ספר יש לי פטור משיעורי ספורט, אני יכולה ללמוד קצת דברים אחרים בזמן הזה, לעשות שיעורי בית, עבודות. אם אני נוסעת לתחרות, בחו"ל או בארץ, על זמן בית ספר, עוזרים לי להשלים, מסכימים לדחות לי מבחן אם יש באותו זמן".
* * *
ועדיין, כסף, לא כסף, בשורה התחתונה, זאת אהבה. העתיד הרחוק לוט בערפל, אבל בכל מה שקשור לטווח הנראה לעין, נטע לא תפסיק להעיף את הכדורים בזמן הקרוב. למרות האינטנסיביות, למרות המאמץ הכמעט סיזיפי, הקשר שלה למשחק רק הולך ומתחזק. ישראל אולי תפסיד שחקנית נפלאה, היא כבר הפסידה הרבה כאלו, ומה שמעצבן, זה שלא מספיק אכפת לה. מכל העסק הזה תצא בטוח מנצחת אחת. לא רק בגלל, ובכן, שהיא מנצחת. בעיקר בגלל שלפעמים היא דווקא לא.
למה טניס?
"אני נורא נהנית, אני אוהבת כל ספורט כמעט, ריצה, כדורסל, כדורגל, כדורעף, כדורשת. אבל טניס, לא יודעת, זה משהו שנותן לי מלא סיפוק. זה מנתק אותי ממה שקורה. אני באה למגרש וזה ק אני והטניס והכל מסביב נעלם".
את רוצה להיות מקצוענית בעתיד?
"מאד. לזכות בגראנד סלאם זה חלום. אבל אם אני ארגיש שהצלחתי להוציא מעצמי כל מה שאני יכולה, זה יהיה מספיק טוב בשבילי".
יש שחקן או שחקנית שאת אוהבת במיוחד?
"דיוקוביץ'. הוא תותח".
בתמונה נטע תמיר עם המאמד הצמוד אביחי צאלה (צילום פרטי)
