מופעי האקרובטיקה היו נפוצים בתרבויות רבות – יוון המינואית בכרתים (2000 לפנה"ס), סין של תקופת שושלת החאן (200 לפנה"ס) ובימי הביניים באירופה. אקרוס – גבוה, באט- הליכה. פעם הם פשוט הלכו על חבל הרחק מעל פני הקרקע ונשימתם של הצופים נעתקה מפחד שיפלו. עם הזמן דברים השתנו, נשימתם של הצופים לא נעתקה, הם לא פחדו עוד פן יפלו האקרובטים, להיפך, הם חיכו לרגע הזה, כדי לצלם אותו ולהעלות ליוטיוב.

אחרי שעניין ההליכה על החבל מיצה את עצמו, האקרובטים פיתחו יכולות מפעימות נוספות, יכולות כגון סלטות, ברגים, פליק פלאקים ושאר פעלולים שנדמו כקסם, כולל, כמובן, היכולת העל אנושית ללבוש בגד שנראה קטן עליהם במידות רבות. למעשה, שמועה עקשנית גורסת שסופרמן לא היה באמת חייזר, אלא אקרובט כושל שהמציא את עצמו מחדש.

בסוף המאה ה-19 האקרובטיקה הפכה לספורט תחרותי שעיקרו זכייה במדליות. כשיש כל כך הרבה אקרובטים, אך טבעי היה שהצופים ירצו לדעת מי מהם הכי טוב, ולו רק כדי  להשוויץ על כך בפני חבריהם כשהם נפגשים במקרה.

"אתה לא מאמין איזה אקרובט ראיתי. הוא היה נפלא, עשה דברים מדהימים".

"עזוב! אני ראיתי את האקרובט שזכה במדליית זהב בתחרות חארטה! הוא באמת עשה דברים מדהימים!”.

טוב שיש שתיים

שבועיים אחרי אירועי גביע האיגוד באקרובטיקה אפשר להכריז: יש כאן במודיעין מי שבאמת עושה דברים מדהימים. מיכל מארטינוטי וסטפני סגלניק קבעו היסטוריה עבור מועדון "סנונית" המקומי, בזכות מדליה ראשונה אי פעם בדרגה הבינלאומית. עוד אחת בלבד והפעם הבאה שתוכלו לראות אותן תהיה רק באליפות אירופה.

עזבו קטגוריה (הייץ' גרופ) וצבע (ארד). רק לפני שנתיים הן צוותו יחד וכבר אפשר לראות את ניצני שיתוף הפעולה על הבמה המרכזית בארץ. קור רוח של גיבורות קומיקס, גמישות של בובות גומי, קטנות קטנות, אבל כמה כוח, אחת מרימה את השנייה ומחייכת כאילו מדובר בגביע גלידה.

מבחינת החלוקה לתפקידים, סטפני היא "הקטנה" ומיכל היא "הגדולה". הסיבה העיקרית לחלוקה דנן היא די פשוטה – סטפני קטנה (כיתה ה') ומיכל גדולה (כיתה י'). מיכל היא הבסיס וסטפני מתעקלת בהתאם. בתרגיל אחד, ספיצ'אק, מיכל שוכבת ומחזיקה את סטפני ברגליים יציבות, בעוד האחרונה עולה לעמידת ידיים. בתרגיל אחר (הקפצת רשת) מיכל מספקת לסטפני תנופה לסלטה ותופסת אותה רגע לפני שהיא נמרחת על המזרון. השתיים חייבות לסמוך זו על זו כמו אחיות לנשק, בצורה עיוורת, ביטחון שמרבית האנשים רוכשים רק לאחר שנים ארוכות של היכרות, הן מצאו בזמן קצר כאילו היו בנות משפחה אבודות.

"סטפני קטנה ומדהימה", מיכל מפרגנת. "כיף לעבוד איתה. בהתחלה היא הייתה סגורה, לא דיברה. אבל מהר מאד היא נפתחה ונתנה לי הרגשה של בת זוג אמיתית. אני סומכת עליה לגמרי. אנחנו אוהבות אחת את השנייה וזאת הסיבה המרכזית להצלחה שלנו”.

אני הגדולה!

מיכל עוד לא בת 16, אבל יש לה ניסיון של 11 שנה. יותר ניסיון ממה שסטפני הספיקה לחיות. לא צריך להיות מתמטיקאי כדי לחשב ולהגיע למסקנה שהיא מתעמלת כבר מגיל חמש. עם משפחה שכוללת שלושה אחים גדולים שנשאבו לתחום, אך טבעי היה שהיא תמשיך את השושלת ("חיכיתי לרגע הזה כבר, שאני אוכל להתחיל להתאמן. מיד כשמלאו לי חמש הצטרפתי לחוג”). מהשנייה שהיא דרכה על המזרון, היא ידעה שמצאה לה מאהב. לעזאזל לימודים ("אני תלמידה בסדר. לא קל לי, אבל אני מאד משתדלת"), לעזאזל חיי חברה (“יש לי שלוש חברות מבית הספר והשאר מהקבוצה"), ההתעמלות היא מרכז חייה. מגיל 13 היא כבר מאמנת, בעוד חצי שנה, כשהגיל יאפשר לה, היא תצא לקורס מדריכים בוינגייט ותוציא תעודה כדת וכדין. באופן קבוע, היא מקדימה את זמנה. כאמור, אפילו בדרגה הבינלאומית היא הייתה הסנונית הראשונה.

"בהתחלה זה היה יותר הופעות, אבל כשהתחיל העניין של להתחרות, ניסיתי וגיליתי שאני אוהבת את זה. די מהר הפכתי ל'גדולה', זאת הייתה תקופה כזאת של חילופי דורות, וכשהביאו לי את סטפני ישר הבנתי שאנחנו מתאימות. אנחנו משלימות אחת את השנייה. בתחום הזה, לא יעזור גם שתי תותחיות, אם הן לא יודעות לעבוד ביחד, לא יהיה להן סיכוי".

אליפות אירופה היא המטרה?

"זאת לא המטרה היחידה. קודם כל המטרה היא להמשיך ליהנות. אליפות אירופה זה בונוס ומשהו לשאוף אליו, מוסיף פלפל, אבל לא נתרסק אם זה לא יקרה".

איך משלבים לימודים וחיי חברה עם תחביב כל כך תובעני?

"המסגרת טובה לי וההורים מאד עוזרים לי בלימודים. גם ככה אני לא יוצאת הרבה ויש לי כל מה שאני צריכה מבחינת חיי חברה. יש לי חברות מכיתה א' עד כיתה י"ב, אנחנו נפגשות גם מחוץ למזרון. עוזרות אחת לשנייה ולומדות אחת מהשנייה המון".

להיות כמו אלכס

מי שרוצה לחזות במיכל מארטינוטי בשעת מעשה יכול לעשות זאת בתחרות או לנסות להתפלח לאירוע משפחתי. האחות הגדולה נדבקה בחיידק כנראה כי הסתובבה בקרבת חמור קפיצות ללא מעיל, ומסתבר שהחיידק יותר ויראלי מאבעבועות רוח או אפילו מ"גאנגאם סטייל". אחת אחרי השנייה האחיות פיתחו סימפטומים זהים, בין השאר נטייה לשפגט וחיבה לטייטס. במקום חבר מביא חבר, אחות מביאה אחות, ויש גם אח בתווך, כדי לאזן את האסטרוגן עם טיפה טסטוסטרון. התכנית האמנותית לבת מצווה כוללת מן הסתם תרגיל פירמידות ואין אירוע שלא אומרים למיכל "יאללה, תעשי סלטה". בקטנה. עקבים לא עקבים, הדודות לוחצות. יותר גרוע מצביטה בלחי, מלווה במחיאות כפיים.

"לא כולם גרים בבית עכשיו, אבל כשאנחנו נפגשים, בים למשל, אנחנו לא מוותרים על כמה תרגילים, זה נחמד שיש לנו תחביב משותף, זה מאחד, יש לנו שפה משותפת".

מה עם מודל לחיקוי? יש מישהו שאת תולה את הפוסטרים שלו מעל המיטה?

"אלכס שטילוב. הוא הבן של המאמנת שלי, אלה. פגשתי אותו כמה פעמים ואני מנסה לקחת ממנו דוגמה. בגישה לתחרויות, למקצוע. הטכניקה. אין לי פוסטר שלו, אבל באולימפיאדה הקלטתי את התרגילים שלו וזה עדיין שמור לי".

(צילום יואב ניר סטודיואב)