לפני המשחק בין בלגיה ורוסיה קפצתי לסיבוב ווי"ג (ווינר גרעינים). הייתה לי תחושה חזקה שבלגיה תנצח והייתי צריך למלא את הקערה שלי, שכבר הציצו ממנה סימנים של תחתית. תשכחו מהפרות, מסכנות כל החמניות האלו שלוקחים להן את הילדים ואוכלים אותם אפילו מבלי לקדש.
נכנסתי לתחנה מקומית כי שלט קטן הבטיח "קלייה במקום".
"אתם קולים את הגרעינים כאן אני מניח” ווידאתי.
"לא. למה אתה חושב ככה?” בעל העסק העלה מבט מופתע.
הצבעתי על השלט בכניסה "כתוב בשלט, קלייה במקום".
"אתה קורא לא נכון. זה צירה, קלייה במקום. אתה קורא עם פתח, במקום, אבל זה צירה, במקום".
"זאת הטעייה!” התקוממתי, "ראיתי את השלט ובאתי”.
"אתה יכול ללכת", הוא היתמם. "אשמתי שאתה קורא עם פתח? זאת בעיה שלך, לא שלי".
"כן?” התעצבנתי "אז באיזה מקום הקלייה?”.
"במקום כלשהו" הוא ענה מבלי למצמץ.
"אתה לא יודע באיזה מקום? איך אתה לא יודע באיזה מקום?”
"לא ממש אכפת לי"
"אז אם לך לא אכפת באיזה מקום, למה אתה טורח לשים שלט?” תפסתי אותו.
"שאנשים לא יחשבו שאני קולה את הגרעינים כאן".
* * *
התיישבתי לשולחן, אחרי שרכשתי כמובן מאתיים גרם גרעינים שנקלו במקום כלשהו. הגעתי לאחר שגמלה בי החלטה לסמן ניצחון בלגי בלבד, נחוש שלא להתפתות מעבר לזהות המנצחת, אבל קברינטי מועצת ההימורים משחרים לפתחם של שכמותי בכדי לקחת מכספי ועם פרוס התוכנייה נחשף לפניי מבחר מהמם שכלל לא פחות מארבעים ואחת אופציות נוספות של הימורים על אותו המשחק ממש, ביניהן, איזו קבוצה תשיג קרן ראשונה? מי תהיה האחרונה להיתפס בנבדל? ואיזה שחקן יסמיך הכי הרבה מוחטות?
רעד בלתי נשלט תקף אותי. כאב ראש עז לחץ ברקותי, והגרעינים העבשים הותירו בפי טעם של פחם. אבל מה אלין על האיש בקיוסק, אם מועצת ההימורים בכבודה ובעצמה, קבל עם ועדה עוסקת במסע הטעייה ממומן לעילא? בחסות סלוגנים כגון "בוא תצא ווינר!” ושתי דמויות אנימציה שדוחקות באדם הפשוט לשים את כספו על קרן הצבי מעל מסכי הטלוויזיה ושלטי החוצות. “אם לא תשלח – איך תיקח?”. אז שלחתי ועכשיו אני צריך לקחת, פסיכולוג והלוואה.
בעודי מנסה לנתח בצורה הגיונית מי מהקבוצות תבעט את בעיטת הפתיחה, כלומר הקפטן של איזו ינצח בהטלת המטבע שלפני השריקה, אוזניי התחדדו לשמע שני מקומיים אשר קולם גבר ככל שדיונם הפך מטופש יותר.
"עירוני מודיעין הייתה עולה", אחד פסק.
"איזה עולה? זה בית המוות. היא לא עלתה אפילו מליגה בי"ת לאל"ף", השני סתר בשפיות יחסית.
"אם קוסטה ריקה עלתה. גם עירוני מודיעין הייתה יכולה", הראשון הפגין נחישות.
"לקוסטה ריקה יש שחקן שמושאל מארסנל", השני התעקש. "זה מקצוענים, עם כל הכבוד. בכנות, אתה חושב שאמיר ציון יכול על פירלו?".
הראשון לא נשבר. “עזוב, האירופאים לא רגילים לחום בברזיל. אנחנו ישראלים אנחנו, אמיר ציון יכול לרוץ בשמש בלי הפסקה, פירלו נופל מהרגליים".
"כפיר מלול לא צעיר" שני שינה טקטיקה.
"ובופון? גדול ממנו בשנה. כפיר זה ילד לידו".
השיחה המשיכה לזלוג גם להשוואות בין המערכים שמציב אוסקר טבארס לעומת אלו של דורון ממן והעובדה שבמרקאנה אין דשא סינטטי.
הראשון לא סר מעמדתו ודבק בגישה הפרובינציאלית, למרבה הצער נראה היה שחברו אכן משתכנע. רמז לכך קיבלתי כשהוא אמר "שיכנעת אותי. אבל אתה חייב להסכים איתי שבגמר היינו מפסידים לברזיל".
הראשון חכך בדעתו, כמו מדמיין גמר מונדיאל בין ברזיל לעירוני מודיעין, ולאחר דקות ארוכות של מחשבה, הנהן באיטיות בהסכמה. “עד ברזיל. בכל זאת, היא מארחת. יש לה את יתרון הביתיות".
בשלב דנן קצה נפשי בדברי הבל וצעקתי שעירוני מודיעין לא יכולה להגיע לגמר המונדיאל ולפגוש שם את ברזיל. פשוט לא יכולה.
השניים פנו אלי, מופתעים קמעה, אולי מעזות הקביעה, אולי כי לא הבחינו בי קודם לכן.
"גם על קוסטה ריקה אמרו שהיא לא יכולה". ראשון קבע ושני הסכים איתו. “איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?”
עירוני מודיעין זאת קבוצה", נקטתי בגישה חלופית "המונדיאל זה לנבחרות. לא יתנו לה להשתתף. זה עניין בירוקרטי".
היה נדמה שטענתי הוכחה, אבל הראשון התעקש שהדיון הוא היפותטי.
"אם הדיון היפותטי, אז עירוני מודיעין יכולה להגיע גם לגמר ה-NBA”.
הם הביטו אחד בשני כאילו אני מטומטם. "עזוב" ראשון אמר "הוא לא מבין". שני הסכים איתו תחת שיסכים איתי. "נקנה גרעינים?” שני אמר. “עזוב" ראשון ענה לו "לא קראת בשלט? הם לא קולים אותם כאן".
* * *
יצאתי מהמקום עם גרעינים שיונים הביטו עליהם בבוז ואמרו "תיתן לאחותך". בסופו של יום, במקום סינגל מצאתי את עצמי עם טופס ארוך שכלל, אירוע ראשון במשחק – שער, בעיטת פתיחה – בלגיה, מבקיע בכל שלב – קוקורין, חילוף ראשון – רוסיה, קרנות 9.5 – מתחת ותיקו במחצית.
נדמה לי שפגעתי בתיקו במחצית אבל בשורה התחתונה, הטופס נפל. אדן הזאר לקח על עצמו אחריות חמש דקות לסיום ובישל לדיבוק אריגי שער שסידר לבלגיה מקום בשמינית הגמר. נו, בסוף בלגיה ניצחו. היה לי מלוח בפה וקליפה נתקעה לי בין השיניים. מעכשיו אני אוכל רק ירקות. טריים.
(צילום: JukoFF)
