ליגה ב' דרום ב', פלייאוף עליון. מהביל, מחניק, בלתי צפוי, מטלטל כמו שיתוף הפעולה בין סטטיק וסנופ דוגי דוג. במודיעין התרגלו להתאכזב, אבל זה רק כי כשיש הזדמנות לחלום לא מפספסים אותה. מדוייקים כמו שחק בן שבת על הגל, עוצמים את העיניים וחולמים על ליגת העל, שלב הבתים בקונפרנס ליג ואולי גם זכייה במונדיאל. נכון, מתעוררים לטרגדיה יוונית, אבל טרגדיה ועוד זמן זה קומדיה. בסוף כנראה נשב ונצחק על הכל.

למשחק הבית מול ירוחם הגיעו ישר מהפורימון, עם מסיכות של קורונה ושל משחקי הדיונון. השחקנים לא סתם דיברו על המגרש, הם שרו 'ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי?'. 2:4 חגיגי לכבוד הגשם, מתאבן שפתח עוד קצת את התיאבון, רגע לפני הישורת האחרונה. יואל גנון סובב נייחת אל החיבורים כבר בדקה העשירית. ירוחם כפתה שיווין 18 דקות לאחר מכן, אבל הישאם אזברגה הפציע כדי להוריד את המקומית ביתרון לחדרי ההלבשה. הרכש מהליגה הפלסטינית נעץ את השני שלו כדי לעשות 1:3, אבל האורחת העקשנית חזרה למשחק תוך חמש דקות. הכל המתינו בסבלנות לשחק בן שבת, שסגר את הסיפור מהנקודה הלבנה בדיוק כשהשופט שרק לסיום.

שני מחזורים נותרו, המאבק על הכרטיס לליגה א' רותח והקרקע רועדת. הרבה מים עברו בנהר מאז מחזור הפתיחה של העונה. ממשלה התחלפה, גלים ארבע וחמש התנפצו, סופה קיבלה שם והרב קנייבסקי הלך לעולמו. הגענו לרגע הזה, שני מחזורים לסיום, ארבע קבוצות אחרי כרטיס אחד, שלוש נקודות מפרידות ביניהן, לכל היותר. מתוך שש קבוצות בפלייאוף שתיים בלבד הרימו דגל לבן. למודיעין נשאר את לוד בחוץ ואת נתיבות בבית. לא פיקניק, אבל פיקניקים זה נמלים, אבנים ואוכל רטוב, אז טוב שכך. בסיבוב הקודם עירוני מודיעין סיימה את שני המשחקים הללו בדיוק עם הלשון בחוץ ובלי חמש נקודות. אחת משש, בקושי. אז נקמה מוגשת קרה, אבל גם פושרת זה בסדר. המקומית כבר גברה על לוד, בשלהי העונה הרגילה, 0:1 קטן בחוץ שיתקבל בברכה גם הפעם. אם היא עשתה את זה פעם אחת, היא יכולה לעשות את זה שוב. שחק בן שבת הוא גול למשחק ואזברגה התעורר. אם דודו כהן יפרע את השטרות, בלוד יצטרכו לעלות עם שני שוערים. אותה לודאית ניצלה הפסד מפתיע של נתיבות כדי לכבוש בחזרה את הפסגה, אבל מודיעין ניצלה אותו כדי לשהות בה יומיים, והתחושה משכרת. אפשר לראות משם את הארץ המובטחת, מטר מהבאר, רק להתקדם ולשתות. זה ברגליים שלה, היא תלויה אך ורק בעצמה. אבל גם נתיבות וקריית מלאכי לא אמרו את המילה האחרונה, ומה שתלוי מתייבש ונופל. כל אחת יכולה להיות הנבחרת, וכל אחת יכולה לסיים כמו משה רבנו. שי מאור מגיע למאני טיים כדי לתקן את הרושם. שלוש פעמים השחקנים שלו עשו במכנסיים, במקום לחכות שתי דקות שהשופט ישחרר אותם למלתחות. וזה רק בפלייאוף העליון. פתק בכותל זה פאסה, צריך לשקול הקראה קבוצתית של הספר משנה החיים "הסיר של יונתן".

מול ירוחם היציעים התמלאו באוהדים צמאים להצלחה. לא בטוח שהם ירחיקו עד ללוד. המודיעינית תשמח לעזרה, אבל השחקן השניים עשר חוסך בדלק. בין מס בלו ופוטין העצבני, אפשר להבין אותו. אם עירוני מודיעין תפסיד היא כבר לא תוכל לעקוף את לוד. לא השנה. אין מתמטיקה שסוגרת ארבע הפרש עם שלוש נקודות בקופה. ואז יתחילו חישובי ההזדמנות האחרונה, אבל משוואות בנעלמים זה תחביב של אפידמיולוגים. תיקו? זה כבר לא בידיים שלה. גם ניצחון במחזור הסיום, על האקס כחילה עלול שלא להספיק. מה נשאר? לא הרבה. רק לנצח. נקודה ופסיק. מדובר בסימן פיסוק המשמש להפסק גדול מפסיק וקטן מנקודה. כי אחר כך, הוא שאמרנו, נשארו עוד שלוש נקודות. מבולבלים? גם אנחנו. עכשיו ששי מאור יעשה לנו סדר.