מאות אנשים ליוו למנוחות אתמול (ה') את הנער נעם כנפו בן ה-14 ממודיעין שנפטר באופן פתאומי כשהיה בדרכו לבית הספר. מותו בטרם עת, וללא כל סימן מוקדם הותיר את המשפחה, החברים והמכרים כואבים והמומים.

אמו סיגל כנפו, דיברה על הבן שאיבדה, בכאב בלתי יתואר ובקול רועד אמרה: "היום אנחנו לא נפרדים, כי אי אפשר להיפרד ממך ילד שלנו. ילד יפה וחכם, בליבו ובחיצוניותו, ילד שבא לעולם להראות לנו שהכול אפשרי. מאז שנולדת ראינו את היהלום שקיבלנו ונותר לנו ללטש אותו. איך אפשר לדבר בלשון עבר על הילד שלך?  איך אפשר להיפרד? איך אפשר יהיה למלא את החלל, ילד שלי, שלמד לבד יותר ממה שלימדו אותו המורים ואנחנו, שראה את העולם בדרך ייחודית משלו ועשה את הדברים בדרכו… היום אנחנו רוצים להגיד תודה שבחרת אותנו להיות להוריך, גם אם זה היה לזמן קצר, ולהגיד לך כמה אנחנו אוהבים אותך ולא יודעים איך להיפרד… אנחנו לא נפרדים ממך נועם אלא מבינים שקיבלת שליחות חדשה וייעוד אחר לתבונה האינסופית שלך ומקווים שטוב לך למעלה…"

בין הסופדים גם חברו של הסב שאמר: "נשאל אלף שאלות ולא נקבל תשובה על אף שאלה. לא נוכל להבין איך סבא קובר נכד, אבל כך עולמנו מתנהג. אנחנו יכולים רק לנסות לנחם את המשפחה ולבקש רחמים על עצמנו, על כולנו ובוודאי על המשפחה של נועם. הלך ילד מושלם.  כצדיק מוחלט, שלא הספיק לעשות אפילו את העבירה הכי קטנה. נזכור את ביקוריו בבית הכנסת שהיה בא לסבא, נזכור אותו מתרוצץ במשפחה ונזכור שהיה ילד מופלא". גם הרב צ'יקוטאי ספד לנועם באומרו "הנשמה היקרה שהגיעה אלינו לארבע עשרה שנה הייתה פה כדי שנלמד ממנה את אורחות חייה, מעלותיה וסגולותיה ולא נותר אלא לברך ברוך דיין האמת".  

ריטה בן אהרון מנהלת בית ספר חוט השני, סיפרה בגרון חנוק מדמעות על הכאב הבלתי נסבל וההחמצה שתפסו את מקומם בקהילה מאז ששמעו על הידיעה בדבר מותו של נועם.  עוד סיפרה על הדרך בה ראתה את נועם, על העתיד המזהיר שצפתה לו ועל חוסר היכולת לעכל את אשר קרה: "ילד יקר, למדתי להכיר את איכויותיך ויכולותיך, כמה אתה מיוחד ואחר, ילד נבון בעל ידע רב בתחומם מגוונים בעל כושר ביטוי יוצא דופן, ילד גבוה ויפה עיניים, תמיד שואל וחוקר ושום דבר לא היה ברור מאליו. כל שנייה ניצלת לקריאה, גם בכיתה במהלך השיעורים היית עם הספר מתחת לשולחן. בטקס יום השואה נאלצת להתמודד עם משימה כמעט בלתי אפשרית עבורך, לרקוד למילים השיר "אנא בכוח", כולם יודעים כי נועם וריקוד פשוט אין חיבור. בחרת בקפידה את חבריך ולא רבים היו לטעמך רק אינטליגנטים שעניינו אותך. בסיום ו' לחצתי ידך בגאווה כי ידעתי עמוק בלב כי בעוד שנים אשב יושבת מוקפת בנכדיי ואראה אותך על המרקע כשקוראים לך לקבל פרס על המצאה או מחקר בתחום המדע ואני אומר בגאווה זה היה תלמיד שלי…"

בתום ההלוויה שרו כולם סביב חלקת הקבר של נועם את השיר "אנא בכוח".

(צילום איילת לוין)