כחלק מהליך הפרידה שנמשך כבר שמונה שנים מראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שנפטר השבת והוא בן 85, מן הראוי לתת את הדעת למספר עובדות שאולי לא ידועות לחלק מתושבי מודיעין והאזור. שלשרון היה קשר חזק מאד לאזור, קשר מהול בדם, בדאגה להתיישבות ובהרבה אידיאולוגיה וראיית בטחון רחבה.
כשמדברים על יישובי מודיעין והסביבה מתכוונים בעיקר ליישובים כפר רות, לפיד וכפר אורנים וגם כמובן לאתר הקרבות בלטרון, אבל לא רק, כי לשרון היה גם קשר להחלטה על הקמת העיר מודיעין עצמה שחגגה בימים אלה עשרים שנים להקמתה.
גם הכפרים הפלסטינים שבסביבה קשורים להיסטוריה האישית של שרון, בעיקר מתקופת פיקודו על "יחידה 101" ו"פעולות התגמול". את שרון זוכרים עד היום זקני הכפרים בית ליקיא, בית סירא, בילעין, ע'ור אל תחתא ועוד, נגיעה שהיתה מלווה בדרך כלל בקולות נפץ ויריות. במיוחד זוכרים אותו בכפרים נעלין וקיביא – שם היו בשנות החמישים של המאה ה-20 פעולות תגמול שגבו מהמקומיים מחיר כבד מאוד.
מלחמת העצמאות
הקשר הראשון שנוצר בין שרון ובין סביבת מודיעין החל עוד במלחמת השיחרור, כשהיה מפקד מחלקה צעיר בחטיבת אלכסנדר וני. בקיץ 1948 בקרבות לטרון הקשים, נפצע שרון קשה בבטנו מכדור והיה בסכנת חיים של ממש.
במשך מספר שבועות במהלך אותו קיץ ניסה צה"ל לכבוש את בניין המשטרה הבריטית בלטרון, מהסיבה הפשוטה: שהבניין שלט על הדרך היחידה שעלתה מהשפלה לירושלים וניתוק הכביש פירושו היה בידודה של ירושלים. גלים גלים, חמש פעמים, נשלחו בזה אחר זה כוחות לכבוש את המבנה הבריטי, שהיה מצודת "טיגארט" מבוצרת. הלוחמים נכשלו פעם אחר פעם.
במהלך אחד הקרבות, לא רחוק מהיישוב נוף איילון של היום, נפגע שרון בכדור בבטנו ונפצע קשה. הוא זחל בשדה במשך שעה ארוכה עד שניצל רק הודות לתושייתו של אחד הקצינים, מפקד פלוגה בחטיבת אלכסנדרוני יצחק מודעי שמו, לימים שר האוצר ואיש הליכוד שהציל אז את חייו של שרון כשחילץ אותו פצוע משדה הקרב ופינה אותו לקבלת טיפול רפואי (שרון הכיר תודה למודעי על חילוצו משדה הקרב ובין השניים נכרתה לימים ברית, עד כדי כך ששרון לחץ כעבור שנים על ראש הממשלה יצחק שמיר למנות את מודעי לתפקיד ממלכתי בכיר. למשל שר אוצר במקומו של משה ניסים).
כישלונות הכיבוש של לטרון הותירו חותם עמוק על שרון, שראה איך במשך 19 שנים נתקעת מובלעת לטרון כטריז בתוך שטח ישראל, עד לכיבושה הסופי במלחמת ששת הימים.
ימי פעולות התגמול
לאחר מלחמת השיחרור ומספר תפקידי פיקוד השתחרר שרון מצה"ל והלך ללמוד הסטוריה באוניברסיטה העברית. אלא שהמצב הביטחוני הרעוע נמשך ובשנת 1953 נקרא שרון מלימודיו על-ידי אל"מ מישאל שחם (מקורבו של בן גוריון) וזה הציע לו להקים את יחידת הקומנדו הראשונה של צה"ל. זאת למורת רוחו של הרמטכ"ל משה דיין, שלא אהב את שרון.
היחידה החדשה היתה אמורה לתת מענה לסדרת פיגועי טרור ורציחת יהודים ע"י מחבלים ("פדאיון") ירדניים, חלקם במסווה של חיילי הלגיון הירדני וחלקם כגנבים רגילים שחדרו למושבים וליישובי ספר ורצחו יהודים תוך כדי גניבות ציוד חקלאי ובעלי חיים.
כבר אז התבלט שרון בחשיבה יוצאת דופן, בתעוזה רבה ואומץ לב ובעיקר מה שהיום קוראים "לחשוב מחוץ לקופסה". בן גוריון הלך שבי אחר הקצין הכריזמטי והעריץ אותו וכך למרות ששרון לא היה איש מפא"י, בן גוריון ביקש דווקא ממנו להקים את היחידה. כך הוקמה יחידה 101, יחידה שחייליה קובצו מכלל יחידות צה"ל, רובם קיבוצניקים ובני מושבים, כאלה ששרון אהב והעריך. החברה' ב-101 היו בעצם מתנדבים וחיילים לא ממש סדירים. הם למשל השתמשו בנשקים לא תקניים בצה"ל, צוידו ברימונים שלא בדיוק היו רימונים צה"ליים, וחלקם יצא לפעולות בבגדים אזרחיים, אולי כדי להסתיר את הקשר בין פעולות התגמול לבין צה"ל ומדינת ישראל.
מקיץ שנת 1953 החלה יחידה 101 בסדרת פעולות תגמול מעבר לגבול. בין חברי היחידה היו כמה חיילים נועזים במיוחד כמו מאיר הר ציון, יצחק ג'יבלי, חנן סמסון, רפאל (רפול) איתן, שמעון כהנר (קצ'ה), ירמי ברדנוב ועוד רבים. היחידה, שהיתה קיימת במסגרת עצמאית רק חמישה וחצי חודשים, פעלה בצוותים מצומצמים בני חמישה חיילים בלבד שיצאו לפעולות במהירות וביעילות, בדרך כלל לאחר הליכה רגלית מפרכת של שעות רבות ועשרות קילומטרים עד היעד. ואז – התקפה תוך הפתעה מוחלטת ונסיגה חזרה לשטח ישראל.
מוקד הפעילות של ה-101 היה לאורך הגבול הירדני. מאזור ירושלים ועד לשרון הצפוני בואכה וואדי ערה, אזור שסבל קשה מאד מהסתננות וגניבות חקלאיות ופגיעה בחיי יהודים. בסך הכל ה-101 יצאו למספר לא גדול של פעולות, אבל התעוזה והאבידות שחייליה גרמו לאויב הפכו אותה ליחידת קומנדו שנתפסה בציבור כמשהו יוצא דופן.
שרון, שחזר באותם ימים לשירות קבע, פיקד על יחידה 101 עד שמוזגה לאחר כחצי שנה בלבד לתוך גדוד 890 של הצנחנים, ששרון התמנה למפקדו. ה-101 וגדוד 890 המשיכו בפעולות התגמול במסגרת גדודית מורחבת עד שבן גוריון הבין כי שיטת פעולות התגמול מיצתה את עצמה וכי הירדנים למדו כיצד להתגונן מפניה. פעולת קלקיליה באוקטובר 1956 היתה למעשה האחרונה בשורת פעולות התגמול. כעבור חודש, בנובמבר, יצאה ישראל למבצע סיני וגדוד 890 הוצנח בצניחה המבצעית היחידה של צה"ל, במעבר במיתלה במדבר סיני.
ההסתבכות בקיביה
למודיעין והסביבה זיקה עמוקה לפעולות התגמול ולאריאל שרון. זכורות בעיקר פעולת קיביה, כפר שנמצא צפון מערבית למודיעין עילית, שעליה פיקד שרון ובמסגרתה פוצצו עשרות מבתי הכפר, חלקם על תושביהם. זאת כתגמול על כך שמסתננים רצחו שלושה מבני משפחת קניאס, האם שושנה ושני ילדיה, ביהוד, יומיים קודם לפעולה.
ישראל זכתה לגינוי נרחב בעולם. בן גוריון, בניסיון התגוננות, טען כי את הפעולה ביצעו אזרחים זועמים שביקשו לנקום על רצח האם וילדיה וכי בליל הפעולה "לא נעדרה אף יחידה של צה"ל מבסיסה". בפעולת קיביה הציב שרון חסימות למניעת תגבורת ירדנית בכפרים שוקבא, בודרוס וניעלין הסמוכות למודיעין עילית של היום.
פעולת קיביה ("מבצע שושנה") היתה דוגמה לסוג הפעולות שעליה פיקד שרון, כך גם פעולת התגמול בבית סירא שממזרח למודיעין כיום על כביש 443, שבמהלכה פשטו בליל ה-14 לאוקטובר 1953 חיילי ה-101 על צירי תנועה בכפר ופגעו ברכבים, כגמול על רצח ישראלים במושב אחיעזר יומיים לפני כן.
עוד פעולה בולטת של הצנחנים וה-101 כאן ליד מודיעין, היתה בבית ליקיא הסמוכה לכביש 443 ולמודיעין, שנועדה לקחת שבויים רבים כדי להחליפם בלוחם ה-101 בנימין ג'יבלי שנפל בשבי הירדנים. על עיתוי הפעולה הוחלט גם בעקבות רצח שני ישראליים ממושב מטע והיתה זו פעולה ראשונה במתכונת גדודית מורחבת שגם עליה פיקד שרון.
במהלך הפעולה ("בנימין ב") בשמה הרשמי, תקפו הצנחנים כח לגיון ירדני שהתבצר בכפר עו'ר אל תחתא שיושב ממש על כביש 443, בעוד כח אחר תקף את בית ליקיא עצמה.
אריאל הבנאי הגדול
אבל שרון ייזכר אולי יותר מכל כמי שדחף את אזור מודיעין בנושא ההתיישבות והבניה, ובעיקר את יישובי הלווין לפיד, כפר אורנים וכפר רות.
היה זה בתחילת שנות ה-90 כששרון, אז שר הבינוי והשיכון בממשלה, חזה בפתיחת שערי בריה"מ וזרם עולים אדיר שטף את ישראל. המדינה נזקקה בדחיפות לדיור מהיר, באותם ימים סיים שרון להקים את המצפים בגליל והתפנה לדאוג לעולים החדשים ובעיקר לקדם את יוזמתו של ח"כ מיקי איתן להקים שורת יישובים על הקו הירוק.
ח"כ איתן קרא לתוכניתו "שבעת הכוכבים" בהוקרה לכוכב יאיר מקום מגוריו, אלא ששרון הוריד את המספר 7. "למה להגביל רק לשבעה יישובים?" הוא שאל בתמיהה את מיקי איתן וכך בתוך לילה התרחבה התוכנית ל-12 יישובים.
כאן החל שרון כ"בולדוזר" להפגין את יעילותו בשטח. הוא החליט על הקמת תריסר יישובים על הקו הירוק ממש, כדי לטשטש את הקו הירוק ולמנוע חיבור בין יישובים פלסטינים ויישובים ערביים ישראלים. שרון הבין שרק תקיעת טריז תמנע זליגת והתרחבות ערים כמו קלקיליה וטל כרם לתוך שטח ישראל. הגזרה שנבחרה לתוכנית הכוכבים נתחמה בין ואדי עירון שבצפון השרון עד למודיעין ורוצפה ביישובים חדשים, כך קם היישוב לפיד ומיד אחריו – מעברו השני של הקו הירוק – היישוב כפר האורנים (שנקרא בשם הזמני "מנורה"). את הקמת לפיד ליוו כעסים מצד המתיישבים החדשים. אלה זעמו מכיוון שבבדיקות שנעשו על ידם כשהתיישבו במקום התברר להם כי לא מדובר בתוך הקו הירוק ממש, כלומר בשטח ישראל, אלא מכרו בתחום "שטח ההפקר". מישהו במשרד השיכון גם הסביר להם כי לפיד נועדה להוות את הבסיס ליישוב גדול יותר שיחובר אליה בעתיד, הלא הוא כפר האורנים, שהוקם כאמור מעבר לקו הירוק.
במסגרת "תוכנית הכוכבים" הוקמה למעשה גם מודיעין כמועצה מקומית לצד מכבים ורעות הוותיקות יותר, שהיו אז בשלבי איכלוס. גם מכבים הוקמה בתחום "שטח ההפקר" בין ישראל וירדן, כך נוצר רצף טריטוריאלי מכפר אורנים ולפיד, דרך כפר רות ודרומה למכבים ורעות, כולו בתוך "שטח ההפקר". זו בדיוק היתה תוכניתו של שרון. האנשים שחיים כאן היום ורואים כיצד, בכל המגעים הבינלאומיים, האיזור הזה כלל לא נמצא בויכוח עם הפלסטינים – צריכים להכיר לו תודה על שהרחיק ראות, לפחות בעניין הזה.
עמיקם אורן תושב רעות וממקימי היישוב, היה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון בשנים 90-91, ממש בשיאו של גל העליה העצום מבריה"מ. שרון כשר הבינוי והשיכון ביקש מאורן להיכנס במהירות לתפקיד המנכ"ל "ואז הוא התחיל להזיז דברים כמו בולדוזר אמיתי", מספר אורן השבוע.
רבים לא יודעים אבל שרון ניער את האבק מתוכנית מגירה משנות השישים שהגה משה דיין והיא להקים עיר באזור התפר ליד לטרון: "דיין קרא לעיר העתיד "מכבית", שרון החליט שזה הזמן לממשה. הוא קרא לי באחד מימי חודש אוקטובר 90 ואמר לי: 'עד לראשון לאפריל אני רוצה שטרקטורים יעבדו בשטח'. הייתי בהלם. אמרתי לו 'צריך אישורי בניה, תוכניות קרקע, צריך להכין חוזים עם קבלנים, מיליון דברים אריק, איך נספיק?', שרון דפק על השולחן ואמר לי 'לא מעניין אותי'. נכנסתי לעבודה מטורפת סביב השעון, סיכמנו עם קבלנים הסכמים בלי חוזים, בלחיצת יד ושלושה ימים לפני תום המועד ששרון קבע, ב-28 למרץ 1991 עלו הטרקטורים הראשונים על הקרקע בשני טורים ממונעים, למה שהיום הוא שדרות עמק החולה, והחלו ליישר את הקרקע".
אורן הגדיר את תפקודו של שרון באותם ימים כהצלחה גדולה: "עובדה היא שהגיעו מיליון עולים חדשים מבריה"מ בתוך שנה וחצי ואף אחד מהם לא ישן בגנים ציבוריים. היו מצבים שבהם הרמתי ידיים. אריק אף פעם לא התייאש ותמיד ידע שיש לו משימה וצריך לבצע אותה. הוא היה אלוף בלסמן מטרות ולחתור למימושן. כך היה גם כשהלכנו לאמריקנים לבקש את הערבויות בסך עשרה מיליארד דולאר. אריק אמר להם: 'תארו לעצמכם שארצות הברית צריכה לקלוט את כל צרפת לתוכה בתוך שנה וחצי', אלה בערך היו הפרופורציות. אריק ידע איזו תרומה אדירה העולים מרוסיה יביאו לישראל, הוא ראה את זה שנים לפני שהיום אנחנו מבינים את זה בעצמנו".
המצביא שידע להתחרט
האלוף במיל. גדי שמני, גם הוא תושב רעות, היה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה שרון והוא סיפר כי גדל בצנחנים על המורשת של שרון: "דמותו של אריק שרון כלוחם וצנחן ליוותה אותנו מיום הגיוס שלי לצנחנים, לאורך כל השירות שלי דמותו של שרון היתה מודל לחיקוי עבורי, גם כמ"פ במלחמת לבנון, הוא היה סמל שלנו".
האלוף שמני סיפר כי "שרון תמיד היה איש של אנשים, האנשים היו הדבר הכי חשוב עבורו וגם כראש ממשלה לשלוח אנשים לשדה הקרב היתה ההחלטה הכי קשה עבורו, אבל כחייל הוא היה מעל לכל תחבולן".
כמזכירו הצבאי של שרון, בעת שהיה ראש ממשלה, שאל שמני את שרון "מדוע אתה לא טס במסוק מירושלים לחוות השקמים". והתשובה – "כי אני אוהב להביט בנוף מהמכונית".
אל"מ (במיל') טוביה רביב ממודיעין היה מח"ט חטיבה 600 שלחמה במסגרת אוגדתו של שרון במלחמת יום הכיפורים. השבוע סיפר: "שרון היה מנהיג בלתי רגיל בשדה הקרב ואחד ממפקדי השדה המזהירים שלחמתי במחיצתו. כשהוא נתן לי כמפקד אוגדה פקודה בקשר, הרגשתי שהוא יודע על מה הוא מדבר, זה נסך בי ובחיילים שלי ביטחון, הפקודות שלו, טון הדיבור שלו בקשר, היו חד משמעיים, ברורים, מדוייקים, בלי התחכמויות".
רביב לחם עם הטנקים שלו במספר מתחמים מבוצרים של המצרים בסיני, בהם "חמדיה", "כישוף" ובעיקר "מיזורי" (על הקרב הזה שרון הביע חרטה ששלח את הטנקים של רביב ללא תכלית ובלית ברירה, עקב הורדת פקודה מלמעלה, לעלות עם הטנקים על "מיזורי", ששם התבצר כח מצרי גדול בהרבה). רביב: "כראש ממשלה הוא זימן אליו לפגישה את חברי עמותת חטיבה 600 ולראשונה בעצם התנצל על חלקו בקרב מיזורי".
בספרו של סגנו ג'קי אבן כתב שרון על קרב מיזורי: "ההתקפה על מיזורי רובצת בכל כובדה על מצפוני. שלחתי את חטיבת טוביה לקרב למרות שידעתי בוודאות שרבים מחייליה יפלו לחינם בקרב הזה. עשיתי מעשה שלעולם לא הייתי צריך לעשותו ולא להתחשב בפקודות שניתנו לי".
ישראל מימון נפרד משרון
היה זה בתחילת שנות ה-90 כששרון, אז שר הבינוי והשיכון בממשלה, חזה בפתיחת שערי בריה"מ וזרם עולים אדיר שטף את ישראל. המדינה נזקקה בדחיפות לדיור מהיר, באותם ימים סיים שרון להקים את המצפים בגליל והתפנה לדאוג לעולים החדשים ובעיקר לקדם את יוזמתו של ח"כ מיקי איתן להקים שורת יישובים על הקו הירוק.
ח"כ איתן קרא לתוכניתו "שבעת הכוכבים" בהוקרה לכוכב יאיר מקום מגוריו, אלא ששרון הוריד את המספר 7. "למה להגביל רק לשבעה יישובים?" הוא שאל בתמיהה את מיקי איתן וכך בתוך לילה התרחבה התוכנית ל-12 יישובים.
כאן החל שרון כ"בולדוזר" להפגין את יעילותו בשטח. הוא החליט על הקמת תריסר יישובים על הקו הירוק ממש, כדי לטשטש את הקו הירוק ולמנוע חיבור בין יישובים פלסטינים ויישובים ערביים ישראלים. שרון הבין שרק תקיעת טריז תמנע זליגת והתרחבות ערים כמו קלקיליה וטל כרם לתוך שטח ישראל. הגזרה שנבחרה לתוכנית הכוכבים נתחמה בין ואדי עירון שבצפון השרון עד למודיעין ורוצפה ביישובים חדשים, כך קם היישוב לפיד ומיד אחריו – מעברו השני של הקו הירוק – היישוב כפר האורנים (שנקרא בשם הזמני "מנורה"). את הקמת לפיד ליוו כעסים מצד המתיישבים החדשים. אלה זעמו מכיוון שבבדיקות שנעשו על ידם כשהתיישבו במקום התברר להם כי לא מדובר בתוך הקו הירוק ממש, כלומר בשטח ישראל, אלא מכרו בתחום "שטח ההפקר". מישהו במשרד השיכון גם הסביר להם כי לפיד נועדה להוות את הבסיס ליישוב גדול יותר שיחובר אליה בעתיד, הלא הוא כפר האורנים, שהוקם כאמור מעבר לקו הירוק.
במסגרת "תוכנית הכוכבים" הוקמה למעשה גם מודיעין כמועצה מקומית לצד מכבים ורעות הוותיקות יותר, שהיו אז בשלבי איכלוס. גם מכבים הוקמה בתחום "שטח ההפקר" בין ישראל וירדן, כך נוצר רצף טריטוריאלי מכפר אורנים ולפיד, דרך כפר רות ודרומה למכבים ורעות, כולו בתוך "שטח ההפקר". זו בדיוק היתה תוכניתו של שרון. האנשים שחיים כאן היום ורואים כיצד, בכל המגעים הבינלאומיים, האיזור הזה כלל לא נמצא בויכוח עם הפלסטינים – צריכים להכיר לו תודה על שהרחיק ראות, לפחות בעניין הזה.
מצפוניסט, ועוד איך
מדי יום שישי היה מגיע ג'יפ לביתה של משפחת ברדנוב בירושלים. ממנו היא יוצא קצין במדים מאובקים וכומתה אדומה ועולה למעלה לנחם את אמו השכולה של ירמי ברדנוב. יהודה גולן היה אחד מילדי השכונה שבאו לראות את הפלא
את אריק שרון אני מכיר מגיל שבע שמונה בערך. לא, זאת לא טעות דפוס, באמת פגשתי בו די הרבה פעמים בשנות ילדותי. גרנו בשכונת בית הכרם בירושלים, שכנים דלת לדלת לאישה מבוגרת וחביבה בשם מרים ברדנוב, שנהגה לחלק לנו הילדים סוכריות. מדי יום שישי בצהריים היה נעצר ג'יפ צבאי לפני הבניין וממנו ירד קצין צבא בנעלי צנחנים אדומות ומאובקות וכומתה אדומה. בידו היה תמיד זר פרחים והוא עלה בריצה קלה בגרם המדרגות ונכנס לדירה.
אנחנו, הילדים הקטנים של השכונה, הצטופפנו ליד הג'יפ הצבאי, מלטפים במבטי הערצה את הרכב המאובק וממתינים לקצין שירד חזרה לרחוב.
כעבור שעה קלה הוא היה יורד, עובר לידנו מלטף מדי פעם את שערות ראשו של מי מאיתנו, נכנס לג'יפ ומפליג לדרכו. במשך כמה שנים לא ידעתי מיהו, עד שבגיל מאוחר יותר נשלחתי להביא משהו מגברת ברדנוב וכשנכנסתי אליה הבחנתי על מדף בפינת האוכל בתמונת אותו קצין עומד לצד בחור צעיר.
"הא, אני מכיר אותו, הוא בא לפה הרבה" אמרתי. "נכון, זה אריק שרון", ענתה לי מרים. ומי זה? שאלתי והצבעתי על הבחור שעמד ליד שרון. "זה ירמי ברדנוב, בני שנהרג".
אז סיפרה לי מרים על בנה, לוחם ביחידה 101 שנהרג בפעולת קלקיליה באוקטובר 1956 לאחר שהיחידה כבר הוטמעה בתוך גדוד 890 של הצנחנים בפיקודו של שרון.
עוד באותו יום מיהרתי לספרייה השכונתית (לא היה אז גוגל) והתחלתי לחרוש את הספרים שעסקו בפעולות התגמול של ה-101 ושל הצנחנים. ירמי היה קצין החבלה של הצנחנים ובליל הפעולה בקלקיליה הוא היה כבר בחופשת שחרור, או שכבר היה חייל משוחרר, ותיכנן באותו ערב ללכת לסרט. ההודעה על היציאה לפעולה תפסה אותו בדרך וכך, בבגדים אזרחיים וחולצה לבנה, הוא הגיע לבסיס, לקח נשק וחומרי חבלה והצטרף לחבריו. ירמי עסק בחילוץ בקרב שהסתבך ושבו נהרגו 18 לוחמי צה"ל. היתה זו בעצם בפעולת התגמול האחרונה לפני מבצע סיני. במהלך הפעולה נפגע ירמי מאש ירדנית, יש הסוברים כי חולצתו הלבנה שבהקה בלילה משכה את הירי אליו. שרון לא ידע את נפשו מצער על שאישר לקצין משוחרר לצאת לקרב ועוד בחולצה לבנה. מאז במשך שנים נהג לבקר מדי יום שישי את מרים ברדנוב בביתה.
לימים, כשהייתי כתב "מעריב" בכנסת, נפגשתי עם שרון שהיה יו"ר האופוזיציה לאהוד ברק ראש הממשלה. סיפרתי לו בשיחה כי אני מכיר אותו מהיותי ילד. "הייתי שכן של מרים ברדנוב בירושלים וראיתי אותך בא בג'יפ כל פעם", אמרתי לו. שרון חייך והניד בראשו ומילמל משהו על השנים המופלאות ההן, והסיט מיד את הנושא חזרה לפוליטיקה העכשווית.
( צילום פרטי עמיקם אורן)
