כשנולדים למשפחה מוסיקלית, זה מסביר את שמות הילדים צליל, תו, ורון.  תו יסקין, הבת האמצעית במשפחה, שהספיקה ב-25 שנות חייה לרקוד, לנגן ולהופיע על במות עם להקת טררם, צמד הדצים, יובל המבולבל, ומיקי, לא נחה לרגע, וכבר בדרכה לכבוש את היעד הבא.

היא רק רוצה לרקוד

יסקין נולדה בפתח תקווה. בגיל חמש עברה למתן, שם חונכה וגדלה. היא היתה ילדה חרוצה, כזו שמשקיעה בלימודים, אבל גם כזו שאוהבת לעשות שטויות. את כישרון הריקוד גילתה כבר בגן חובה ומאז הריקוד הוא לגמרי מרכז חייה. "התחלתי ללמוד בחוג ריקוד של היישוב. באתי בכלל לראות את אחותי רוקדת והמורה הציעה שאצטרף. שם זה התחיל ומאז לא הפסקתי לרקוד." היא רקדה את כל סגנונות הריקוד האפשריים ובתחילת חטיבת הביניים הרגישה שהיא צריכה כבר יותר. "בכיתה ח' הצלחתי לשכנע את ההורים שלי לשלוח אותי לסטודיו לריקוד בפתח תקווה. זה היה מטורף, היו שם הרבה מורים, הרבה סגנונות ולהקות. פתאום כאילו נפתחתי לעולם." במסגרת הסטודיו היא החלה להופיע עם הדצים בהופעות והצגות ילדים של 'טיף וטף' בכל הארץ'.

האהבה למחול הובילה אותה ללכת ללמוד במגמת מחול של בית הספר הרצוג בכפר סבא, שם פרחה. "זה היה מדהים, בית הספר שאתה יכול כל היום רק לרקוד בו." בכל שנה, הגיעו לבית הספר חברי להקות מוכרות בארץ להעביר לתלמידים שיעורים וסדנאות. בכיתה י"ב, הגיעה למגמה רקדנית מלהקת 'מיומנה.' " המפגש איתה היה בשבילה נקודת מפנה בחייה. "זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לתיפוף גוף בצורה כזו והתאהבתי".

חייבת להיות על הבמה

בצבא שירתה כמדריכת ספורט בגדוד גפן של בה"ד 1. אחרי השחרור עבדה כמדריכת מחול בבתי ספר יסודיים. "זו היתה הפעם הראשונה שהתנסתי בהדרכת מחול. זה היה כיף אבל מאתגר. הכי קשה לקחת ילדים שלא מעניין אותם לרקוד ולגרום להם להשתתף, לרקוד ולהנות." במקביל להדרכה, הרגישה שחיידק הבמה לא מניח לה. "הבנתי שאני צריכה להיות על במה ואני פשוט חייבת להמשיך להופיע." היא ניסתה להתקבל למגוון להקות עד שהגיעה לטררם, אחת מלהקות הקצב הידועות בארץ ובעולם שמונה כעשרים רקדנים. "למדתי את הקטעים ומהר מאד הבנתי שזה הבית, השילוב בין תיפוף, במה, קצב ומחול זה בדיוק אני".

עם טררם הופיעה במשך כשנתיים. "הופעתי איתם בכל הארץ וגם בחו"ל, היינו בהודו ובדרום אפריקה." היא נזכרת "בנוסף למופעי הריקוד, גילמה גם את המורה בהצגת הילדים של טררם, אותה העלו ברחבי הארץ, ובמקביל להופעות, החלה ללמד תיפוף גוף, וסגנונות ריקוד אחרים במתנ"סים וכמה בתי סטודיו פרטיים.

אבל הצורך לגוון ולהמשיך הלאה גרם לה לעזוב את טררם. היא הצטרפה להופעות של יובל המבולבל ומיקי בקרקס, שרצו בפסח האחרון בכל רחבי הארץ. " זו היתה חוויה מדהימה." היא אומרת "מדובר בכ-40 מופעים, כחמש הצגות ביום. להיות עם אנשים כל כך הרבה שעות מאחורי הקלעים זה מדהים. "

כשאני שואלת אותה על הקשיים שבעולם הבמה, היא מהססת תחילה ואז אומרת "האודישנים בעולם הזה אכן קשים. הסיטואציה הזו שאנשים בוחנים אותך. אני מנסה לפעמים להתקבל לסדרות ולפרסומות וזה לא פשוט. משהו באנרגיות לא מסתדר לי שם. זה מעצבן שלא תמיד הכשרון הוא מה שיעזור לך. יש הרבה מקומות שלא התקבלתי אליהם פשוט כי היה שם מישהו שלא בא לו עלי, או שהיה לו מישהו אחר שהוא העדיף ובזה זה נגמר. זה לא משנה כמה אני יכולה לתת ומה אני שווה. אבל אני מאמינה בכל ליבי שכל דבר הוא לטובה. אם לא התקבלתי, כנראה המקום שלי צריך להיות אחר.  אין לי מרפקים וזו בעיה בעולם הזה. אבל אני מעודדת את עצמי בכך שזה שהצלחתי בכל אופן מעיד על זה שאני מאה אחוז באהבה שלי לדבר הזה. "

עוד ועוד ואירוביט

במהלך הראיון יסקין מדברת מהר, קופצת מדבר לדבר, קצת כמו שהיא בחיים. הצורך שלה הוא לעשות עוד ועוד ואין לה רגע דל. בשנה האחרונה, החלה להדריך סלסה במועדון הוואנה קלאב, מועדון הסלסה הנחשב ביותר בארץ. במקביל, לא עזבה את אהבתה הגדולה, תיפוף גוף וקצב.

למודיעין הגיעה לפני כארבע שנים, כשהחלה ללמד בחוג של טררם בביה"ס למוסיקה אקורד. בעקבות קורס אירובי שעברה בווינגיט, פיתחה אף תחום חדש שנקרא אירוביט – שילוב של אירובי עם קצב.  "באחד החוגים החלטתי לעשות ניסיון לשלב סגנונות מחול ואירובי עם תיפוף גוף". התחום תפס תאוצה והיום היא מלמדת קבוצות מכתה ב' עד יב'. "אנחנו עושים הכל – תיפוף עם מקלות על כל מיני כלים, קטעים שמורכבים מדמויות. אני נותנת לכל ילד אחד דמות וכלי –  מקלדת, כוס יין, כדורסל, קופסת שקלים,  ומזה אנחנו יוצרים קטעים שלמים של קצב בלי שום מוסיקה". כשהיא מספרת על הצלחת הילדים בחוגים עיניה נוצצות: "את רוב הדברים הם ממציאים לבד, מלמדים אחד את השני וזה מקסים לראות.  כשאני מלמדת אותם, והם מצליחים זה סיפוק אדיר. כשאני נותנת להם תחושת ביטחון עצמי, מבחינתי, עשיתי את שלי. לקחתי ילדה שלא מסוגלת לעמוד על במה ואחרי שנה היא עולה ולא סופרת אף אחד, זו הצלחה. בעיני, ילדים לא תמיד מודעת ליכולות שלהם וזה כיף שאחרי שהם מתמידים ומתאמנים הם מצליחים".

במה שונה חוג כזה מחוג ריקוד רגיל?

"בעיקר בזה שיש פה הרבה מאד שחרור, כיף. בשיעורים שלנו משפרים את הזכרון ואת הקוארדינציה. זה לעשות עם הגוף תנועות תוך כדי לנגן ולעשות הבעת פנים. זה תנועה, גמישות כוח, כושר גופני. אבל מעבר להכל, זה בעיקר המון, כיף והנאה ועושים מלא רעש ובלאגן שאי אפשר לעשות בבית. אני אומרת לילדים – תתפרעו, תעשו מלא רעש. רוב החוגים האחרים יותר מוחזקים. אני מאד ברורה  והילדים יודעים איפה הגבולות, אבל עם זאת, יש שחרור וחופש. אני נותנת להם להמציא לבד וללמד אחד את השני ובעיני זו התנסות חשובה."

אבל לא רק עם ילדים היא מתזזת. בקרן "קרב" למשל היא כבר מנחה מורים למחול, כולם יותר מבוגרים ממנה, וכשאני שואלת אותה אם זה לא מלחיץ, היא עונה "אני משתדלת לא לחשוב על זה כי זה באמת מכניס אותי ללחץ. אני משתדלת להביא את הכי טוב שאני יכולה". בנוסף, לפני כמה חודשים, הצטרפה ללהקת קצב חדשה שנקראת דה מנטה. היום היא בונה יחד עם מנהל הלהקה מופע חדש, בו היא אחראית על הכוריאוגרפיה ועל ההעמדה. הכוונה הסופית היא למכור את המופע לארץ ולחו"ל.

אין כבר מספיק להקות קצב?

"זה תחום שקיים הרבה שנים ורק בשנים האחרונות תפס תאוצה. רק בארץ יש המון להקות בתחום הזה, ובעולם פחות משמעותי. המוכרות בהן: סטומפ הבריטית ומיומנה שלנו. בשנים האחרונות זה באמת נהיה טרנדי ומגניב ובגלל זה המון אנשים באים ללמוד."

ממה נובע הצורך שלך להיות כל הזמן על הבמה?

"חשוב לי להיות במרכז הבמה כי אני רוצה להיות הכי טובה. אני שואפת תמיד להיות במרכז כי זה מרגיש טוב. בנוסף תקשורת עם הקהל מלהיבה ומשמחת אותי."

ואז היא מוסיפה: "אני מאד אוהבת את ההופעות ובסופו של דבר, האהבה הגדולה שלי היא לרקוד ולשמוע מוסיקה ולתופף. זו תשוקה להזיז את הגוף כל הזמן, זה בדם, זה האישיות שלי. אני רוצה להופיע בכל העולם. ברור שאני רוצה שתהיה לי משפחה ובעל וילדים, אבל עד אז, אני רוצה לעשות מה שאני אוהבת. החלום הוא ליצור מופע משלי שכולל סלסה ואקרובטיקה וקצב ומחול ומשחק ושירה. בקיצור לעשות בלגן שלם על הבמה, בערך כמו החיים שלי עד עכשיו." 

בתמונה: יסקין. "האהבה הגדולה שלי היא לרקוד ולשמוע מוסיקה ולתופף" (צילום: אינגריד מולר)