אלי דנון

לא קראתי את דוח המבקר על "צוק איתן". לא הקשבתי לפרשנויות האינסופיות על כל פסיק שכתב המבקר ולעניות דעתי מלבד המשפחות ששכלו באמת את היקר

לא יודע איך תהיה הפגישה בין טראמפ לביבי. בדבר אחד אני בטוח – שום דבר טוב לא ייצא מהכהונה של טראמפ לא בארה"ב וגם לא

האם גם אתם מרגישים שמיום ליום אין לנו אמון כמעט בשום דבר שמתרחש סביבנו? בלי להרגיש אנחנו גם מנחילים את זה לדורות הבאים כי אנחנו

פינוי עמונה הוא יום עצוב ברמה האישית. לא נעים לראות גן סגור וגם לא נעים שמפנים אזרחים ויהיו מכל צבע ומין מבתיהם על ילדיהם. וכאשר

מה יהיה? מצעד הבושה נמשך השבוע במלוא עוצמתו. אין פוצה ומצפצף. הכלבים נובחים וצרודים והשיירה עוברת כאילו אין עם ואין מדינה ואין אזרחים.  תוך שעות

אני מת על המילה הזאת: לכאורה. האם חשבתם איך היו נראים החיים שלנו בחודשים האחרונים ללא המילה המקסימה הזאת. המילה שהיא כיפת הברזל של של

בואו נשים לרגע בצד את ביבי-נוני, אלאור אזריה, ליצמן והמעטפות. אגב, כל זה מהשבוע האחרון בלבד וזה לא הכל, ניגש לאירוע שעומד להתרחש בימים הקרובים,

כל מי שעיניו בראשו וגם שם את עיניו בתמונות שחזרו פעם אחר פעם ואשר בהן נראה החייל אלאור אזריה יורה במחבל לא הופתע מהכרעת הדין

לעתים קרובות אני מסכים עם תוכן דבריה של שרת התרבות, מירי רגב. אף פעם אני לא מסכים עם האיך? הטונציה ושפת הגוף של הדברים שהיא

אילו הדברים היו תלויים בי הייתי מטיס מהכנסת את ח"כ באסל גטאס מהרשימה הערבית המשותפת שנתפס השבוע על חם כשהוא מעביר טלפונים סלולריים לאסירים בטחוניים.