והעולם שותק
יום השואה הוא לא עוד יום בלוח השנה. את היום הזה צריך להוציא מלוח השנה שלנו. הוא צריך להיות כתוב באותיות של קידוש לבנה מעל
יום השואה הוא לא עוד יום בלוח השנה. את היום הזה צריך להוציא מלוח השנה שלנו. הוא צריך להיות כתוב באותיות של קידוש לבנה מעל
איך הפכה קורת גג של זוג צעיר או משפחה לחזון אחרית הימים? לתכלית העיקרית של חיינו? מה קרה לעזאזל, כולה בלוקים, צנרת ומרפסת במקרה הטוב
אני יודע שאני תופס אתכם בתוך כל ההמולה של לפני ליל הסדר. טרוף מוחלט של אינספור מטלות לקראת החג ומיד אחריו חול המועד. אצל מי
מחר בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין יציגו את האלוף האגדי רחבעם זאבי (גנדי) במלוא מערומיו- תרתי משמע. התוכנית טרם עלתה לאוויר וכבר הוויכוח הציבורי מתנהל
פרשת החייל שירה בפלסטיני בחברון אינה יורדת מסדר היום והיא מציפה בפנינו רבות משאלות היסוד של החברה הישראלית. הנה עוד אחת, מקורית משהו. נשים בצד
זה לא דרעי. זה לא אולמרט. זה לא קצב. זה לא הירשזון. זה לא בניזרי. זה לא לחיאני. זה לא הם. אלה אנחנו! העובדה שרבים
לפעמים, ככל שנהיה יותר רע, אז בעצם נהיה גם יותר טוב. למשל עכשיו, בימינו אלה, כאשר האמירות הלאומניות הולכות ומקצינות. תקרית הירי בחברון, שבה הרג
רבים מכירים את אתר האינטרנט "רוטרנט", הפועל כבר למעלה מעשור וזוכה לרייטינג גבוה, בעיקר משום שהגולשים בו מדווחים במהירות (לעתים לפני כלי תקשורת ארציים) על
לבי לבי על הנאיביות הבלתי נגמרת של מדינות אירופה. כיצד יתכן שיבשת נאורה ומערבית ברוב חלקיה אינה יודעת לקרוא מפה ומעדיפה להתבצר ב"יהיה בסדר" כאילו
אני יודע שאני בעמדת מיעוט אבל אני מצדד בהענקת חנינה לנשיא לשעבר קצב כדי שייצא לנו מהרדאר הציבורי ישוב לביתו בקרית מלאכי וימשיך להתפלל מדי
יום השואה הוא לא עוד יום בלוח השנה. את היום הזה צריך להוציא מלוח השנה שלנו. הוא צריך להיות כתוב באותיות של קידוש לבנה מעל
איך הפכה קורת גג של זוג צעיר או משפחה לחזון אחרית הימים? לתכלית העיקרית של חיינו? מה קרה לעזאזל, כולה בלוקים, צנרת ומרפסת במקרה הטוב
אני יודע שאני תופס אתכם בתוך כל ההמולה של לפני ליל הסדר. טרוף מוחלט של אינספור מטלות לקראת החג ומיד אחריו חול המועד. אצל מי
מחר בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין יציגו את האלוף האגדי רחבעם זאבי (גנדי) במלוא מערומיו- תרתי משמע. התוכנית טרם עלתה לאוויר וכבר הוויכוח הציבורי מתנהל
פרשת החייל שירה בפלסטיני בחברון אינה יורדת מסדר היום והיא מציפה בפנינו רבות משאלות היסוד של החברה הישראלית. הנה עוד אחת, מקורית משהו. נשים בצד
זה לא דרעי. זה לא אולמרט. זה לא קצב. זה לא הירשזון. זה לא בניזרי. זה לא לחיאני. זה לא הם. אלה אנחנו! העובדה שרבים
לפעמים, ככל שנהיה יותר רע, אז בעצם נהיה גם יותר טוב. למשל עכשיו, בימינו אלה, כאשר האמירות הלאומניות הולכות ומקצינות. תקרית הירי בחברון, שבה הרג
רבים מכירים את אתר האינטרנט "רוטרנט", הפועל כבר למעלה מעשור וזוכה לרייטינג גבוה, בעיקר משום שהגולשים בו מדווחים במהירות (לעתים לפני כלי תקשורת ארציים) על
לבי לבי על הנאיביות הבלתי נגמרת של מדינות אירופה. כיצד יתכן שיבשת נאורה ומערבית ברוב חלקיה אינה יודעת לקרוא מפה ומעדיפה להתבצר ב"יהיה בסדר" כאילו
אני יודע שאני בעמדת מיעוט אבל אני מצדד בהענקת חנינה לנשיא לשעבר קצב כדי שייצא לנו מהרדאר הציבורי ישוב לביתו בקרית מלאכי וימשיך להתפלל מדי