דעה אישית

משהו לא טוב קורה לנו והוא נמשך יותר מדי זמן. שכחנו מה זה לחיות חיים שפויים

בכל מאות הימים האלה האתוס הישראלי נכתב מחדש, והוא לא מעודד. הקריאה שלא משאירים חיילים ואזרחים מאחור, אין לה על מה לסמוך

שילה גז, בן 18 ממודיעין, החליט להקים מיזם הנצחה לנופלי המלחמה במסגרתו הוא רוכב כוכב לכל חלל צה"ל ומעניק אותו למשפחות השכולות

כאשר הודיה ריפקין-קדמון ישבה שבעה על אחיה שנפל במלחמה הגיעו אליה חברי עמותת 'האחים שלנו', ומאז היא הפכה לפעילה מרכזית במיזם המסייע לאחים שכולים

במציאות של אפס ממשלה, אפס הסברה, אפס הנהגה ואפס משילות, העתיד נראה קודר

קמפיין גיוס ההמונים לטובת הקמת בית לחיילים בודדים, אותו הגה סגן יונתן גוטין שנפל ב-7 באוקטובר, ננעל השבוע והחיפוש אחרי המיקום המתאים החל

ימים ארוכים אני רוכב בהולנד, בערים ובעיקר מחוץ להן, ולא ראיתי תאונה אחת. לא שמעתי צפצוף של מכונית, ובוודאי לא קללה עסיסית באוויר

לאחר שאיבד את בנו בן ה-13 בתאונה טרגית, הלכה לפני כשבועיים לעולמה אשתו של מומי בוריה, מפקד תחנת משטרת מודיעין בתחילת שנות האלפיים: "למרות הכאב, חיינו חיים מלאים ומאושרים"

אלף פנים לשכול ואף אחת אינה שמחה. חייבים לעצור את ההצטרפות הכמעט יומית למשפחה הזאת

עמותת One Family קיימה גם השנה ביער בן שמן אירוע עצמאות מאוחר עבור המשפחות השכולות, המתקשות לעשות את המעבר החד בין יום הזיכרון לחגיגות