18 שנים חלפו מאז אותו אימון צניחה שגרתי עם חייליו, שהפך במהרה עבור תא"ל (במיל') דרור פלטין מרעות לתחילתו של מסע ארוך, מפרך ומורכב מאין כמותו.

זה קרה בשנת 2008 כאשר פלטין, שמילא ב-26 שנות שירות שלל תפקידי פיקוד קרביים, פרק את הכתף כבר ביציאה מהמטוס. את המצנח הרזרבי הוא הצליח לפתוח ממש ברגע האחרון, ובקרקע הוא פגע במהירות של 70 קמ"ש. כתוצאה מהפגיעה הקשה נפצע פלטין באורח אנוש, והרופאים הצליחו להציל את חייו רק לאחר מאבק ממושך.

עם זאת, פלטין, שהיה ספורטאי וטריאתלט עוד לפני הפציעה, לא נתן לה לעצור אותו ומספר חודשים לאחר האירוע הוא כבר צלח את הכנרת, למרות שהיה מרותק לכיסא גלגלים, וחודשים נוספים לאחר מכן השלים תחרות "איש ברזל" ולאחריה גם מרתון.

הטלפון הציל את חייו

פלטין, בן 62, כיהן במהלך שנותיו על מדים בתור מפקד סיירת הנח"ל, מח"ט הבקעה וסגן מפקד עוצבת הגליל, וכיום הוא מעביר הרצאות תחת הכותרת "ניצחון הרוח", לצד עבודה במערכת החינוך, גם בעירוני א' במודיעין.

אל האירוע בו נפצע פלטין הוא הגיע מתוך הרגל שסיגל לעצמו לאורך השנים. "בכל התפקידים שלי בצבא אחד הדברים שהיו לי חשובים זה דוגמה אישית. תמיד השתדלתי להיות עם החיילים ככל הניתן ולחוות איתם את החוויות מהשטח באופן בלתי אמצעי, וגם כשהגעתי למרכז להטסות והכשרות מיוחדות רציתי לחוות את הדברים ולהיות עם החיילים שלי. הייתי עם החיילים של עוקץ עם הכלבים, הייתי בבית הספר ללוחמה בטרור וגם בבית הספר לצניחה. צניחה רגילה עשיתי כשהייתי בצנחנים, והם סיפרו לי שהם עושים צניחה חופשית לכל מיני צרכים שלהם. אז החלטתי שאני עושה קורס צניחה חופשית כחלק מהדוגמה האישית, ומאוד אהבתי את זה ובכל הזדמנות שהייתה הייתי הולך וצונח עם החיילים".

ואז הגיעה צניחה מספר 96. "בצניחה הזאת", נזכר פלטין, "יצאתי מהמטוס עם עוד מישהו, החזקנו ידיים, וביציאה מהמטוס קרה משהו לא טוב ופרקתי את כתף ימין. המשמעות היא שאין לי את יד ימין לתפקד. אחרי שעברו 40 השניות והיה צריך לפתוח את המצנח פתיחה עצמאית, לא הצלחתי לפתוח אותו כי היד לא תפקדה, אז פתחתי את המצנח הרזרבי עם יד שמאל, אבל לא הצלחתי להשתלט עליו והתרסקתי על הקרקע".

על המחשבות שרצו בראשו באותם רגעים דרמטיים מספר פלטין כי "חשבתי איך אני שורד ואיך אני יוצא מהמצב הזה. אחרי שנחתתי לקח לי כמה שניות להתאפס. בהתחלה אין כאבים, אבל לאט-לאט מתחילים כאבים מאוד חזקים. ביד שמאל אני ממשש את הרגל ומבין שיש לי שבר פתוח בירך. מה עושים? אני לבד באזור זיקים, אבל אז נזכרתי שיש לי פלאפון. במקרה היה לי פלאפון עליי, כי לא בכל הצניחות צנחתי איתו, כי באותו יום אחי עשה תחרות איש ברזל בגרמניה וביקשתי מגיסתי שתעדכן אותי מה קורה איתו. הוצאתי את הטלפון והתחלתי להתקשר, אבל אף אחד לא ענה לי".

בסופו של דבר, מי שענה היה הנהג שלו, שהיה אמור לאסוף אותו אחרי הצניחה. "אמרתי לו: 'נדב, נפצעתי בצניחה. תזמינו לי מסוק', ראשון הגיע הסגן שלי חיים, שהציל את חיי כששם לי חוסם עורקים ועצר את הדימום הכבד. היה לי שבר פתוח בירך, כל האגן שלי התפרק, והיו לי כל מיני פגיעות  פנימיות בבטן ודימומים".

במשך עשרת הימים הבאים עובר פלטין שלושה ניתוחים, כאשר הרופאים לא היו אופטימיים וסברו כי ייאלץ מעתה להיעזר בקביים. כאמור, לפלטין היו תוכניות אחרות לגמרי. "זה מאוד הדאיג אותי, איך אני אהיה ואם אצליח ללכת", הוא נזכר. "אחרי חודש התחלתי הידרותרפיה והתחלתי להתקדם. בעיקר מה שרציתי זה לחזור ללכת ולצאת מהכיסא גלגלים. ובאמת, אחרי חודשיים וחצי התחלתי ללכת עם הליכון ושחיתי, ואחרי שלושה חודשים עשיתי קילומטר וחצי בצליחת הכנרת".

בימים בהם שהה עדיין פלטין במחלקת טראומה בבית החולים, הגיעו לבקר אותו מספר חברים. "אחד מהם אמר לי 'בנובמבר יש אליפות הארץ באילת, וכמו בכל שנה אנחנו נוסעים כולנו ואתה בא איתנו'. בשלב הזה עוד הייתי מרותק למיטה ואמרתי לו שאני מקווה להגיע לעודד אותם, אבל באמת בנובמבר כבר התחרתי בטריאתלון. הצלחתי לרוץ, היו כאבים, אבל חשבתי על דברים אחרים".

"עד היום יש לי כאבים", הוא אומר, "אבל חיים עם זה. לכל בן אדם יש משהו, זה שלי. אני מצליח להתגבר על זה. כשסיימתי את הטריאתלון אמרתי, 'צריך את האתגר הבא'. אני קורא לזה שיקום דרך ספורט. זה היה הרבה לנפש. כשאני נוסע לבתי חולים לבקר פצועים אני אומר להם, 'תעשו משהו בשביל הנפש – תכתבו, תנגנו, תעשו אמנות. תעשו משהו לנפש שיגרום לכם ללכת קדימה ולא להיתקע במקום שאתם נמצאים בו'. ברגע שאתה עושה משהו לנפש, הגוף גם מתקדם".

כאמור, מלבד העיסוק בחינוך, פלטין מעביר הרצאות על סיפור חייו. "אני מאוד אוהב לעשות את ההרצאות האלו. כל פעם אני משחרר משהו. זה חלק מתהליך השיקום שלי, אפשר לומר. אני מספר את הסיפור שלי על הפציעה, על תהליך השיקום והתובנות ממנו. בהרצאות לארגונים אני מדבר על תפיסת הניהול שלי, והרבה פעמים בסוף ההרצאות אנשים ניגשים אליי ואומרים שנתתי להם השראה וכיוונים. אני שמח שאני יכול לעזור לאנשים דרך הסיפור שלי".

למרות שפשט את המדים כבר ב-2010, ולמרות הקשיים שעדיין קיימים עקב הפציעה, פלטין ממשיך לשרת במילואים. "אני עושה מילואים מהרגע שהשתחררתי באוגדה 98, אוגדה של הצנחנים", הוא מספר, "במהלך המלחמה הייתי אחראי על השילוב בין אוויר, ים ויבשה. הייתי שנה וחצי במילואים רצוף, ואחרי זה שנה וחצי און אנד אוף".

לפני סיום מדגיש פלטין כי את המסר שהוא משתדל להפיץ מאז שנפצע: "בסוף, הכל נמצא בראש שלנו, וכל אחד מאיתנו יכול לעשות כל מה שהוא רוצה אם הוא רוצה מספיק. צריך לעבוד קשה. אנשים עושים דברים שקשה להאמין. בשנתיים האחרונות צפיתי באולימפיאדת הנכים, שם אנשים משותקים עושים דברים מופלאים רק כי הם החליטו שהם רוצים והם עובדים קשה בשביל זה. הם מהווים לי השראה. הכל אפשרי בעבודה קשה, צריך רק להאמין".