הבחירות ממשמשות ומתקרבות. במונחים ישראלים, חמישה חודשים זה נצח נצחים. יש האומרים עוד חזון למועד. נחכה ונראה לאן נושבת הרוח, מי מתחבר למי וכיצד תיראה המפה הפוליטית ערב הבחירות.
בימי חלדי הצבעתי כ-20 פעמים לכנסת. כמעט תמיד למפלגות ימין, ולא אחת לליכוד עוד כשהייתה חרות וגח״ל ( גוש חרות ליברלים). נער הייתי וגם זקנתי, ולכן אני קובע שמעולם, אבל מעולם, לא היו בחירות כה גורליות למדינה, לעם, לחיילי צה״ל ולצעירי הארץ היקרה הזאת, כפי שיהיו הבחירות הקרובות.
כמי שנולד כאן וחווה את כל מה שעבר על המדינה ב-70 השנים האחרונות, כלומר כמעט מיום היווסדה, אני חש בכל רמ״ח אבריי ושס״ה גידי תחושה של חירום והזדמנות אחרונה לתקן את הקלקולים הרבים שמכלים כל חלקה טובה במדינה שלנו.
אנחנו זועקים לשינוי, מתחננים לאחדות ומשוועים לתקווה. כך לא רק שאי אפשר להמשיך, כך אנחנו נופלים לתהומות שטרם ידענו וספק אם נצליח להתקיים. המדינה יקרה מאוד לכולנו. גורל אחד שם אותנו ואת ילדינו ונכדינו כאן, אחרי תלאות ופרעות שחווינו אלפי שנים כשלא הייתה לנו מדינה ולא צבא שיגן עליה.
אסור לנו לתת לפגוע בחוסן שלנו ובסיכוי היחידי שיש לנו להתקיים, והוא להצליח להגן על המדינה ותושביה. כדי שזה יתקיים, אנחנו מצווים לשנות את הכיוון אליו נופלת המדינה על כל מערכות השלטון שלה. מי ייתן ויעלה בידינו להקים ממשלה גדולה ורחבה שתעלה את כולנו חזרה למסלול של אחדות ושילוב ידיים למען מטרה שהיא תנאי בל יעבור לחיים שלנו כאן – להבטיח את הקיום הפיזי והרוחני שציווה עלינו האל הטוב.
העובדה שלפני כ-80 שנים קמנו מעפר לאחר שהשמידו שני שליש מהעם שלנו, אינה מבטיחה שזה לא יקרה שוב. וב-7 באוקטובר היינו קרובים לכך יותר מאי פעם. לא אוהבים אותנו השכנים שלנו, וגם לא בעולם, אז לפחות שאנחנו נאהב את עצמנו ונשלב ידיים בדאגה הכי בסיסית לקיומנו. ייתכן שלקיום המדינה לא יהיה מועד ב׳, ולכן מוטב שנתפכח בטרם יהיה מאוחר.







