אתי הילסום, צעירה יהודיה הולנדית שנרצחה בשואה והותירה אחריה יומנים המתארים מסע רוחני ונפשי ייחודי בצל זוועות התקופה, היא לא שם מוכר במיוחד בציבוריות הישראלית, למרות העיסוק הנרחב שלנו באותם ימים.

מי שצללה לתוך עולמה של הילסום, ויצאה בעקבותיה למסע פיזי, רגשי ואומנותי משלה, היא אופירה אוריאל, תושבת מודיעין שעסקה באמנות ובחינוך שנים רבות. בערב יום השואה האחרון, באירוע "זיכרון בסלון", הציגה אוריאל את דמותה של הולסם ואת המסע שעברה בעצמה בעקבות יומניה.

אוריאל נתקלה בהילסום לראשונה בשנת 2002. "קראתי כתבה עליה במוסף ספרים כשיצאה מהדורה של הספר שלה 'השמים שבתוכי', ונדלקתי על השם", היא נזכרת, "וגם קראתי קצת את היומן וגיליתי טקסט מאוד מעניין שעוסק בחיפוש עצמי וחיפוש רוחני, דברים שהעסיקו גם אותי. קניתי למחרת את הספר ולא עזבתי אותו עד שסיימתי אותו, ומאז הוא מלווה אותי. הוא כמו תנ"ך שני בשבילי".

הארה בתוך התופת

עם הכיבוש הנאצי את הולנד הילסום התגוררה באמסטרדם, בה למדה באוניברסיטה המקומית, ולאחר מכן גורשה למחנה מעבר ולבסוף נרצחה באושוויץ בגיל 29. בעשורים האחרונים הפכו יומניה לשם דבר הודות לכנות וליכולת הייחודית שלה לצלול פנימה למעמקים גם בצל הגזרות על יהודי הולנד וסיפורי הזוועות שהחלו להישמע.

"היא לא התנגדה", אומרת אוריאל, "לא ברחה ולא הצילה את עצמה. היא לא הייתה פרטיזנית אלא הלכה והקריבה את עצמה בשביל לעזור לאחרים. היא למדה באוניברסיטה וסיימה לימודי משפטים, ובנוסף היא למדה פסיכולוגיה ושפות סלביות. התהליך שהיא עברה הוא הרבה בזכות המטפל שלה, תלמיד של יונג (קארל גוסטב יונג, פסיכיאטר מפורסם שהיה תלמידו של פוריד. ר"ב). היא נהייתה מזכירה שלו וגם המאהבת שלו, סיפור מאוד מורכב, והוא הציע לה לכתוב יומן  וככה הוא חיבר אותה לעצמה. הרבה בזכות היומן היא הרגישה שיש לה כוחות ואמפתיה לעזור לאנשים ולהראות שיש משמעות בדברים הקטנים של היום-יום. היא לא כתבה מתוך העולם של היהדות אלא יותר מהעולם הכללי, ובכל זאת הייתה לה הרגשה שהיא צריכה לעשות משהו בשביל העם שלה".

אוריאל. "לדעתי הילסום ממש הגיעה להארה בתוך תופת השואה" (צילום: פרטי)

את היומנים המפורסמים שלה כתבה הילסום בין השנים 1941-1943, בהם תיארה מסע התפתחות אישי. "לדעתי היא ממש הגיעה להארה בתוך התופת של השואה", אומרת אוריאל, "היא התחברה לנושא של אמונה בצורה מאוד אוניברסלית וחיפשה את אלוהים בתוכה. היא אמרה שאלוהים נמצא בתוכה ושהיא צריכה להוציא הרבה אבנים מתוכה, ומתוך זה היא עברה לאהבת הבריות, לראות את הטוב בכל אחד, ולצורך לחסל את הרע באדם ולא את האדם".

עם תחילת מבצעי תפיסת יהודים ושליחתם למחנה המעבר וסטרבורק שבגבול הולנד, הילסום התנדבה ללכת איתם. כאשר ניסו חבריה לשחררה, היא התנגדה. היא לקחה על עצמה תפקידים מינהליים ב"ועד היהודי", ועברה מרצונה למחלקת "רווחה סוציאלית לאנשים בתנועה" במחנה המעבר וסטרבורק. היא סירבה להצעות להסתתר, למורת רוחם של חבריה. ביומן ניכר כישרונה הספרותי וההגותי, ומעל לכל משתקפת נפש יפה ואצילה שמוראות השואה רק הבליטו והעצימו.  היא נרצחה באושוויץ ב-30 בנובמבר 1943.

"בסופו של דבר היא החליטה להתנדב וללכת למחנה המעבר וסטבורק כדי לסייע ולהעביר אוכל ומכתבים", מספרת אוריאל, "ובשלב מסוים היא הבינה שהיא לא תוכל לצאת משם. היו חברים שרצו להבריח אותה, משם אבל היא לא הסכימה. היא אמרה שיש לה את היכולת לעזור לאנשים במצבים קשים, ואם היא עושה משהו משמעותי בחיים שלה זה לא משנה לה כמה זמן היא תחיה. היא מזכירה בזה את יאנוש קורצ'ק, שהלך עם לב פתוח לעזור לאחרים, ועשתה זאת בידיעה שהיא לא תוכל לצאת משם".

לפני שעשתה הילסום את המהלך הזה, היא נתנה לחברה שלה את היומנים שכתבה. "היא ידעה שזה מסמך משמעותי", מסבירה אוריאל, "וביקשה ממנה שתשמור עליהם או שתנסה להדפיס אותם. זה לא כל כך הצליח, ורק בשנת 1981 זה יצא לאור בפעם הראשונה ומאוד הצליח ותורגם להרבה שפות. בחו"ל היומן נחשב למשהו מאוד משמעותי".

כאמור, בשלב מסוים מחליטה אוריאל לצאת למסע משלה. "התחלתי לעבוד על היומן שלה כהשראה לעבודות שלי", היא מספרת, "והחלטתי לצאת למסע בעקבותיה בהולנד. נסעתי לדבנטר, מקום שהיא גרה בו בילדותה, ואחר כך לאמסטרדם שם למדה באוניברסיטה. נסעתי עם כל מיני מרקרים ביומן של מקומות שהיא הייתה בהם וצילמתי אותם, ואחר כך ציירתי בהשראתם. בדבנטר יש מרכז עם כל מיני פעילויות לילדים בהשראתה. לומדים עליה ויש שם פעילויות חווייתיות של תרומה לקהילה בהשראת דברים שהיא כתבה, וזה מאוד מרגש. בארץ רק ממש לאחרונה שומעים עליה. דוד גרוסמן דיבר עליה וחגי לוי הוציא סדרה עליה שזכתה להצלחה מאוד גדולה בוונציה. אני מרגישה שצריך להפיץ את דבריה, במיוחד בתקופת הזאת של מלחמה ומלחמות אחים. היא מביאה קול אחר".

על עבודות האמנות שיצרה בהשראת הילסום עבדה אוריאל במשך שבע שנים. "בסופו של דבר התערוכה הוצגה בבית האמנים בתל אביב בשנת 2021 ואחר כך במרכז ליהדות, במרכז צימבליסטה ובעוד כל מיני תערוכות קבוצתיות. עד היום היא עדיין השראה בשבילי. אני יצרתי בהשראת הדברים ציורים וגם תפרתי שלוש שמלות בהשראתה. היא הזכירה לי את אסתר המלכה מסיפור פורים, שגם היא בעצם ידעה שהיא עלולה למות כשהיא הלכה לאחשוורוש לבקש להציל את העם, אבל היא הרגישה שהיא הולכת לעשות משהו מאוד משמעותי ולא משנה לה שזה יעלה לה בחייה. לכן יצרתי שלוש שמלות בהשראתה שעשויות משקיות תה משומשות שפירקתי אותן, הדבקתי ויצרתי מצעים בגדלים שונים".

עוד ציירה אוריאל בהשראת הילסום פינות באמסטרדם וגם הרבה פרפרים, "כי היא הזכירה לי פרפר", היא מסבירה. "היא הייתה בחורה עם סערת רגשות גדולה. בתחילת היומן היא עם כעסים וקנאה, היא עוברת תהליך, יוצאת מהגולם ופורשת כנפיים. גם השם, 'השמים שבתוכי', התחבר לפרפר. היא גם הייתה מאוד צעירה ואורך החיים שלה היה קצר כמו של פרפר, וגם מאוד יפה בנפשה. ציירתי פרפרים ולשם כך גידלתי פרפרים במרפסת ועקבתי אחרי התהליכים שלהם כמה שנים, וגם זה היה חלק מהתערוכה בהשראתה".

לאחרונה פתחה אוריאל קבוצת קריאה של כתבי הילסום. "קראנו לה 'יומני אתי הילסום – קריאה איטית'. פתחנו אותה בפייסבוק ב-9 למרץ, שזה התאריך שהיא התחילה לכתוב את היומן שלה. בכל יום שהיא פרסמה, בתאריך המקביל אנחנו מעלים בקבוצה משהו – איזה משפט שלה או ציטוט. יש כבר יותר מ-500 איש בקבוצה והיא כל הזמן גדלה. לדעתי צריך ללמד אותה בבתי הספר כדי להפיץ את ההומאניות שלה והסתכלות אחרת על המלחמה, על העולם ועל החיים בכלל".