לב בוטביניק עוד לא בן 17, אבל הוא כבר עתיר הישגים. את הבגרויות בכימיה ובפיזיקה הוא השלים בכיתה ט', את הבגרות במתמטיקה הוא עשה שנה אחר כך. אוטוטו תואר ראשון בכימיה, אבל תואר בסיף כבר יש. יותר מאחד. סגן אלוף ישראל לנוער עד גיל עשרים, מול חבר'ה שגדולים ממנו בשלוש-ארבע שנים, וחבר נבחרת ישראל לקדטים שקטפה את המקום השני באליפות אירופה בחודש שעבר.

"סיף זה קרב, אבל קרב אלגנטי. נלחמים, כמו בכל ספורט לחימה, אבל האלגנטיות של דקירה, ביד, ברגל, לקבל טוש. טאצ' קטן וזה שלך. אין תחושה יותר טובה מדקירה של היריב, קטנה, מתחת לדקר שלו. זאת לא דקירה מסובכת, אבל היא מלהיבה. לא סתם ניצחתי, ניצחתי ביופי. כמו להשחיל בכדורגל ולהבקיע גול".

ואם לא סיף?

"אני מאד אוהב לגלוש".

לאליפות אירופה לקדטים שנערכה בגיאורגיה התייצבה נבחרת הדקר הישראלית כמדורגת רביעית באירוע הגדול של היבשת. לב בוטביניק, סגן אלוף ישראל, על תקן החרב מספר שתיים. את יום התחרויות פתחו בוטביניק ושות' עם ניצחון מרשים על סלובניה, 24:45, בתור הצהרת כוונות. ואכן, ההמשך היה לא פחות מוחץ. 30:45 על צ'כיה, 33:45 על נורבגיה, ובחצי הגמר 38:45 אדיר על המדורגת ראשונה באליפות, איטליה. אימפריה. בגמר היו אלו הצרפתים שעצרו את הדהירה, אך בקושי. הנבחרת הישראלית נכנעה לבסוף 37:45. בשנה הבאה הוא יקווה לעלות עוד מדרגה, במדי נבחרת הנוער. דווקא בתחרות היחידים, בבכורה שלו, הלב שתת. אחרי שבשנה שעברה נמנעה ממנו ההזדמנות להתנסות, מטעמים ביטחוניים, הוא שילם על חוסר הניסיון והודח כבר במפגש הנוקאאוט הראשון. בצד החיובי, הוא ילמד מזה. אם לשפוט מהבגרות בכימיה, בפיזיקה ובמתמטיקה, הוא לומד מהר. שחמט עם חרב קטן עליו.

"בתחרות היחידים, לצערי, לא עשיתי תוצאה טובה. הייתי לחוץ מדי, לא סייפתי את המיטב. הצלחתי לחזור לעצמי מאוחר מדי, עשיתי תוצאה ממוצעת. עליתי משלב הבתים ואחרי שהובלתי 4-9 בנוקאאוט הפסדתי את הקרב. זה עניין של ניסיון. זאת אליפות אירופה ראשונה שלי. שנה שעברה הייתי בנבחרת, אבל לא השתתפנו באליפות מטעמי אבטחה כי היא נערכה בטורקיה".

ובכל זאת חזרת סגן אלוף אירופה.

"זה הישג נפלא, מאד משמח ומרגש. התחלנו נגד סלובניה, נבחרת לא כל כך חזקה, הלך טוב וניצחנו בפער גדול. אחר כך צ'כיה, גם. אצלנו אין אף חוליה חלשה, ככה ניצחנו, לרוב הנבחרות יש אחד-שניים טובים ומחליפים, אצלנו כולם באותו רמה, אין נקודת תורפה. ככה הצלחנו להגיע פעם אחרי פעם לקרב ארבע, האחרון, ביתרון של עשר-עשרים נקודות. מול איטליה, בכניסה לגמר, זה היה הקרב המאתגר הראשון. היה צמוד, לקראת האמצע הצלחנו לעשות כמה נקודות יפות ויצרנו לנו יתרון שהצלחנו לשמור עליו עד הסיום".

נשארה רק צרפת.

"לצערי, היה קשה בגמר. הצרפתים מצוינים, אחד מהנבחרת הזאת גם זכה בתחרות היחידים. אלוף אירופה לקדטים. נבחרת חזקה. לא הגענו מוכנים במאה אחוז. התחלנו חלש מדי ולא הצלחנו לחזור, כל הקרב התעסקנו בלצמצם, בלי הצלחה. אני חושב שהיינו צריכים להתחיל יותר חזק".

ישראל סיימה רביעית באירופה בכמות המדליות בקדטים. מתי הפכנו לאימפריה בסיף?

"גדל פה כבר דור שלישי-רביעי. הרבה מאמנים טובים שהגיעו מרוסיה עשו פה עבודה מדהימה, ועכשיו קוצרים את הפירות. המאמנים שלנו מדהימים, מגיעה להם תודה ענקית. ההצלחה הזאת היא שלהם. אנחנו כבר מיני-מעצמה, אפשר לומר. סיימנו את אליפות אירופה עם שלישי ביחידים, ראשון בבנות, שני בקבוצות בנים. הרבה הישגים, הרבה מדליות, ולא רק עד גיל 17. גם בנוער, עד 20, יש לנו אלוף אירופה לנוער. יש לנבחרת ישראל בסיף נבחרת חזקה ועתיד ורוד".

העתיד ורוד, כאמור, גם בזכות בוטביניק עצמו. ואם השם בוטביניק מצלצל מוכר, אז לא בכדי. האחות הגדולה, יאנה בוטביניק, הייתה הראשונה במשפחה לנפץ את תקרת הזכוכית של סייפי מודיעין כדי לעמוד על הפודיומים הנחשקים בעולם. היא טסה לסייף במכללות תוך כדי לימודי תואר, והייתה כפסע מהופעה אולימפית בטוקיו. בסופו של דבר זה לא קרה, אבל חלום לוס אנג'לס עדיין בחיים והיא עודנה חדה כתער. של דקר. בכל מקרה, תכנית גיבוי כבר יש. אם בוטביניק לא תהיה בלוס אנג'לס, אולי בוטביניק יהיה בבריסביין.

"הגעתי לסיף דרך יאנה. היא כבר הייתה אלופת הארץ כשהייתי בן ארבע-חמש בערך, ממש התלהבתי מזה שהיא מסייפת. יש שם חרב, בכל זאת. רציתי גם, להיות כמוה. הצטרפתי לחוג של ויקטור ודימה במודיעין בעקבותיה בגיל שש".

אתם עדיין עושים מעשה אחים ונלחמים אחד בשנייה?

"כשהיא בארץ, בטח. לא נלחמים, אבל מסייפים. אני נהנה לסייף איתה. קשה, אבל אני לומד ממנה. היא סייפת מעולה. זה טוב לסייף עם סייפים חזקים, והיא חזקה מאד. היא מאד עוזרת לי, הניסיון שלה יקר. היא מדברת איתי, מחזקת, מתקנת, משתפת. כרגע היא בקנדה. היא הייתה קרובה לאולימפיאדה, בתקווה שבלוס אנג'לס היא תשתתף. בשבילי זה מוקדם מדי".

בשנה האחרונה עשית קפיצת מדרגה.

"כן, זאת שנה טובה, עשיתי סוג של פריצה השנה. אני חבר בנבחרת זאת השנה השנייה. שנה שעברה התחלתי להתחרות בחו"ל, הכל היה חדש, הייתה התרגשות. השנה התרגלתי, הגעתי מוכן יותר, צברתי ידע בתחרויות בחו"ל. מתחרות לתחרות אני לומד ומנסה להשתפר. אני מרגיש שהניסיון שאני צובר מאד עוזר".

נהוג להגיד שסיף זה שחמט עם חרב. באיזה מובן?

"אסטרטגיה, לחשב צעדים, לחשוב מה היריב יעשה בתור הבא שלו, אילו פעולות הוא מתכנן הלאה, מה לעשות כנגד. סיף זה ספורט פיזי, נכון, אבל בסוף נגיעה קטנה עם הדקר וזאת הנקודה שלך. אם תבין מה היריב יעשה, אם תיכנס לראש שלו ותצליח לקרוא את הצעד הבא שלו, אתה כנראה תנצח את הקרב".

מתי החלטת שאתה הולך על זה בכל הכוח?

בכיתה ו'-ז' הבנתי שזה רציני. גיל 12-13. החלטתי שאני רוצה הישגים. הבנתי שאני מצליח לנצח, הולך לי טוב, אני נהנה, מגיע לאימון בתחושה של איזה כיף. אם אתה אוהב סיף, זאת המוטיבציה הכי גבוהה".

על אילו אלמנטים אתה עובד עכשיו?

"יש לי ארבעה אימוני סייף בשבוע ושלושה אימוני כושר וכוח. אני כל הזמן עובד, על הכל. אני כן רוצה ללמוד איך לנהל רגשות בזמן הקרב, לא לתת לכעס או להתרגשות להיכנס באמצע ולהשפיע עליי. וכמובן, לשפר את הטכניקה. זאת עבודה שלא נגמרת, תמיד יש מה לשפר".

מטרות? חלום?

"בטווח הארוך, להגיע בבוגרים לאליפות עולם ולזכות, וכמובן שאולימפיאדה. מבחינת הטווח הקרוב, להשתפר ולעשות תוצאה טובה במכביה הקרובה".