מה לדעתכם היו אומרים או חושבים המנהיגים הבאים אם היו יוצאים מקברם בימים אלה: בן גוריון, בגין, רבין, ונוסיף אליהם גם את חוזה המדינה בנימין זאב הרצל?
לדעתי, אחרי שהיו אולי מתלהבים מהפריחה וזרימת הנחלים בצפון הארץ, היו ממהרים לשוב אל קברם ולנוח על משכבם בשלום כדי לא לראות, ובוודאי לא לשמוע, את נבחרי העם בממשלה ובכנסת על שלל הקללות והגידופים, השחיתות והדם הרע הזורם בעורקיהם כלפי חבריהם ובני עמם.
לא לזה הם ייחלו. לא כך חזה בדמיונו חוזה המדינה את פני הארץ ויושביה. לא לכך התכוונו בן גוריון ובגין, כאשר ראו לנגד עיניהם את קיבוץ הגלויות של יהודים מכל העולם שעלו והתקבצו בארץ הקודש. ומה היה אומר רבין על כך שאיתמר בן גביר הוא השר לביטחון הפנים, לאחר שתלש ממכונית השרד שלו כראש ממשלה את סמל השברולט והבטיח, ולצערנו קיים: "אנחנו יכולים להגיע גם אליו"?
לראות ולא להאמין עד אנא הידרדרו נבחרי הציבור שלנו. העם רואה את המראות ושומע את הקולות, ואינו מאמין שכך נראה בית הנבחרים שלנו שאנחנו במו ידינו בחרנו, וגם כיום יש סיכוי שזאת תהיה רמת הנבחרים שלנו בחלקם הגדול גם בקדנציה הבאה. האמנם פני העם כפני הכלב?
האם זה הכי טוב שהעם היקר שלנו יכול להוציא מתוכו? האם לכך התכוון האל שהצביע עלינו מכל העמים ובחר בנו להיות העם הנבחר, יחיד סגולה? זה שיועד להיות אור לגויים. אני בטוח שלא לזאת התכוון המשורר. אופס… האל הטוב.
ראו אנא אנו באים. מגיע אלינו לבקר ראש ממשלת הודו, על מיליארד וחצי תושביה, ומחצית מכיסאות מליאת הכנסת יהיו ריקים. וכדי לכסות על הבושה והעלבון שיחוש ראש הממשלה של המדינה הגדולה בעולם, מבקשים מחברי כנסת לשעבר להגיע ולתפוס מקומות באולם הכנסת כדי שיהיה מלא. במילים של הגשש החיוור: ישראבלוף.
מתעורר מר ישראלי לבוקר טיפוסי שבו הוא עלול בכל רגע נתון לרוץ למקלט קרוב כדי לתפוס מחסה מפני מאות טילים בליסטיים המכוונים אליו, נכנס לסופר הקרוב לביתו ומגלה שהוא משלם כמעט הכי יקר בעולם, נוסע לעבודתו ומתעכב בפקקים אינסופיים ומשלם מחיר דמים יומיומי על נהיגה פושעת בכבישים.
הנחמה היחידה שלי היא שאני עדיין מתעורר למדינה שאני הכי אוהב בעולם, שהשמש בה זורחת וצעיריה נחושים ליצור כאן גן עדן עלי אדמות.
