אחד הערכים שלתוכם נולדתי במדינה היקרה שלנו, וזה היה באמת מזמן, מאוד מזמן, היה להאמין למה שאומרים/מבטיחים/נשבעים לך. מילה הייתה מילה ולחיצת יד הייתה שווה יותר ממיליון דולר, או בזמנו מיליון לירות.
תשאלו את היהלומנים שפעלו אז בארץ איזה כיסוי היה לצמד המילים "מזל וברכה". הם יגידו לכם שזה היה פי אלף יותר חזק מערבות בנקאית או חוזה עתיר עמודים וסעיפים של עורך דין.
ומה היום? אלוהים ישמור. אנחנו, ולמורת רוחי גם ילדינו ונכדינו, איננו מאמינים לאיש. החל מהשפיץ, קרי ראש הממשלה, ועד אחרון בעלי המקצוע לסוגיהם. אנחנו לא מאמינים לנתונים ולסטטיסטיקות על מצב הכלכלה שלנו ולא על נתוני הפשיעה הרשמיים, ובוודאי לא על יוקר המחייה, כי אנחנו הם אלה שחווים את החיים האמיתיים כאן.
יש מי שמנסים לספר לנו סיפורי סבתא שהחיים כאן הם גן עדן עלי אדמות, ובמיוחד בשנת הבחירות הממשמשת ובאה עלינו עם טונות של הבטחות וסיפורי פוגי. אל תאמינו לאיש מהם. רובם המכריע אינו ראוי לעם הנפלא שלנו, לצעירים הגיבורים והאמיצים שלנו שהגישו לנו את המדינה על מגש של כסף במלחמת המחדל והאסון. אל תאמינו לרשתות השיווק, לקבלני הבנייה, חברות התעופה, סוכנויות המכוניות, יבואני הסחורות והמוצרים ורשתות הפארם. כולם עושים עלינו קופה ואין להם אלוהים.
לעתים נדמה שהכול סביבנו הפך לפייק, לזיוף, למשהו הרחוק מאמת, יושר והגינות, ואנחנו מנרמלים ומכילים את המציאות המשתנה לרעה לנגד עינינו ושלתוכה גדלים ילדינו. אמונה אינה רק להאמין באלוהים. היא בראש ובראשונה להאמין באדם, שהוא היצירה המדהימה ביותר של אלוהים. להאמין בטוב ובשלום ובאהבה, ובכל הערכים שציוונו האל.
קיבלנו מבורא עולם את תוכנת ההפעלה לחיים בעולם הזה, ומה לעזאזל עשינו איתה? גם לימודי ליבה לבדם אינם הופכים את האדם לאנושי וטוב יותר. לכו לבסיס, ליסודות שהוריש לנו האל. לכו למעמד הר סיני ותתחילו מהתחלה.
